אז נענע, מה נסגר עם העדכונים שלך? למה את לא מעדכנת כמו בת אדם?

ובכן, זה סיפור ארוך רבותיי. לא בא לי. סוף סיפור. אני יכולה להגיד שאין לי מוזה, ואז תגידו- "זה בסדר, היא עוד תחזור"- והכל טוב ויפה. אבל זה שקר, את המוזה שלי אני שואבת מבהייה בציצים, ככה שיש. ויש הרבה. מאוד.

וברצינות. נמאס לי לדבר על עצמי. קראתי כמה פוסטים ישנים, וחשבתי "וואו, הבחורה לא סותמת לשנייה, אני שונאת אותה. היא כזו...איך אומרים? חפרנית? לא. שופעת. זו המילה". אז מה שזה לא קשור. נשבעת שחשבתי על המילה הזו. איך אתם סובלים את זה לעזאזל?

בכל מקרה, מדברים פה על פורים נכון? יופי. כי נמאס לי לדבר על עופרה חזה/ האח הגדול/ הציצים שלי(ס-תאם). אז פורים? חרא של פורים. סתם, נחמד פלוס בסולם של נענע. לא, לא התחפשתי. לא, לא הזדיינתי. לא, מה עוד עושים בפורים לעזאזל? לא משנה. השיר "חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים" ממש ממצה את החג. חשבתי לעצמי, מה מבוגרים עושים בחג הזה (מבוגרים זה 25 ומעלה, כן?) (לא, התפיסה שלי לא מעוותת, 25 זה חצי מחמישים. מבוגרים אמרתי?) אז הם (אתם? היי, לא אישי. קבוצתי) אשכרה לא עושים כלום. לא, לאכול אוזני המן לא נחשב באמת משהו. לא, להסתכל על כוסיות ברחוב ולחשוב "תראו אותן, מנצלות את החג כדי להתלבש כמו זונות" גם לא נחשב, אבל אני כ"כ אוהבת אתכן על זה. תמשיכו. אני אוהבת לראות את העיניים שלכן יוצאות מהמקום. קנאיות. טוב, שרפתי את עצמי עם הבנות. אז בנים? איך היה לראות כוסיות בבגדים מינימליסטים, אה? כי לי היה כיף. לא היו כוסיות. זה, או שלמדתי לסנן כוסיות אוטומטית. היה לי חשק עז להכניס את עצמי לחדר שכולו מראות ולהתפעל מהנוף. הרעיון לא יצא לפועל כי נזכרתי שלפני שיצאתי, ניסיתי להכניס את עצמי למכנס חדש והכפתור שלו אשכרה עף מהמקום. בום. דמעה כמעט זלגה מעיני החומה והסטנדרטית.

בהתקף פאניקה רצתי לשקול את עצמי. "פחחח, איזו נקבה". עליתי על המשקל והמספרים התחילו להשתולל- 12, 24, 38, 46, 55, 75- וואו- וואו. סטופ! התרחקתי מהמשקל כאילו עצם העמידה עליו מעלה לי עוד עשרים קילו. בלב שלי התחלתי לדבר איתו- מה עשיתי לך? אלה השוקולדים? הבורקסים? המלאווחים עם הגבינות הצהובות כל בוקר? (כי קורנפלקס זה כ"כ קיץ 2009). מה אתה אומר? זה מכוון על פאונד? מה זה פאונד? אתה עובד עליי? אהההה. אז אנחנו בסדר? אבל למה המכנס לא עולה עליי? למה אתה לא עונה? לא צריך. כנס לארון (לא, לא אתה פיקולו. אני עדיין מדברת אל המשקל).

אז שנמשיך? הסבירו לי רבותיי היהודים, מה נסגר עם השמות שהדבקתם למאכלים שלכם? אמרתם כוסברה- אמרתי בסדר. אמרתם קוסקוס- אמרתי בסדר, זה אפילו טעים, אז מי אני שאתלונן. אמרתם בולבול (בלי ציקצוקים, אם יש אנשים שאוכלים ג'וקים וחרגולים, אז בטוח יש כאלה שאוכלים בולבול)- אמרתי, יאללה- נחליק, לפחות זה לא זין. אמרתם אוזן המן- הקאתי. מי הדפוק? כאילו באמת, מי הדפוק? איזה מוח מעוות יש לכם, היהודים? עם כל הכבוד ליצירתיות, הלכתם טיפה רחוק מידי (למרות שהייתם יכולים לקרוא לזה אפרכסת, ואז אולי הייתם זוכים לגיחוך מנומס ממני). אלוהים נתן לכם יד חופשית וחשבתם על אוזן? לא פלא שכל הזמן רודפים אתכם. חולניים.

אז אמרנו אוזן המן? אמרנו אוזן המן במילוי פרג? אמרנו מגעיל? יופי. אמרנו אוזן המן במילוי תמרים? אמרנו מגעיל? יופי. אמרנו אוזן המן במילוי חלווה? אמרנו סופר מגעיל? יופי. אמרנו אוזן המן? אמרנו מגעיל? נהדר. אני אוהבת שלא מתווכחים איתי. נמכר. ב-1.99. מה זאת אומרת אתה רוצה עודף? מ-2 שקלים? אההה, יהודי? קח.

את האמת, אין לי מושג כמה עולה אוזן המן (וכאלו שיודעים, אל תגלו לי, לא בא לי לשנוא אתכם, לא היום. יש לי רשימה ארוכה של אנשים לשנוא) אבל אני יודעת כמה עולה סופגנייה, אם זה עוזר לכם במשהו. אני יודעת גם שסופגנייה זה טעים, ואם אתם בקטע של דיאטה- אני יודעת כמה עולה סופגנייה עם אפס אחוזי שומן.

בכל אופן, מה עוד אפשר להגיד על פורים? יש לי. אה כן, רעשן. כאילו, רעשן! בחיי, כמה שאני אוהבת את הצעצוע הזול והנחשק הזה. הדבר היחיד שנדרש כדי להשתמש בו ולהצטיין, זו יכולת עצבון. "נענע, תפסיקי, מה את בת 3?" -"מה אתה רוצה? משנכנס אדר מרבים בשמחה". שתיקה. רועמת. ואז הרעשן חוזר לתפקד. ואז נעל עפה באוויר. יברך האל את אלוהי הקרוקס (וישב איתו על קפה ועוגה). לא, זה לא באמת תירוץ ללבישת הנעל הזו, וזה לא היה איזשהו קיו לכך שיש לכם רשות לנעול (?) את הדבר הזה.

אלא אם כן אתה עיוורים. או יותר גרוע, אשכנזים**. וקרוקס עם גרביים, לא נחשב כנעל סגורה. תודה.

*מבטא ערבי זה אדיר, בייחוד על הבוקר.

**הבהרה, אין לי שום דבר נגד אשכנזים. חוץ מגפילטע פיש, שזה פשע נתעב שאין עליו מחילה.

***במחשבה שנייה, יש לי בעיות עם אשכנזים, בכל זאת, הם אשכנזים.

****במחשבה שלישית, אין לי בעיה עם האשכנזים שקוראים בבלוג. ומשפחתם. ומעגל החברים המצומצם שלהם. ולא, כלב זה לא חבר.

אה נכון, אמרתי שלא בא לי לעדכן? אז אמרתי. יצא. מצטערת. לא יחזור בשנית. נשבעת בהמן ה- רשע? (שוב פעם מוחם המבריק של היהודים עמל קשות במציאת תיאור מזעזע לבנאדם זדוני. על "בן זונה" שמעתם? לא, זה שזה לא חינוכי זה לא תירוץ, תמיד תוכלו לומר שזונה זו מוכרת מזון- אם אני האמנתי במשך שנים, אז גם אחרים יאמינו).

בברכת, איזה חג לעזאזל בא אחרי פורים?

נענע.