אני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לעדכן, לאחרונה עברתי לגור בקומונה ואין לי די פנאי לכתוב בין ההדרכה בקן והשיחות כאן. אספר לכם אני מנסה להנות מכל רגע ולהפיק את המיטב, למרות שכבר קרה לא מאט שבכיתי ולא הצלחתי להבין מעלי לעשות מעכשיו. 

מאוחר מידי

דניאל התנגד בתוקף, הוא אמר כל הזמן שהרוני הזה נראה לו חשוד ושהוא מנצל את הסמכות שיש לו עלי כדי למשוך אותי, שכל העניין שיש לו בי מתרכז בשפתיים העבות שלי ובחור התחת שלי, הוא דאג להיות בוטה כפי שמעולם לא שמעתי אותו, דמעות עמדו בעיניי כשדיבר בשצף קצף. רציתי שרוני יחבק אותי, יעטוף אותי בשתי ידיו, רציתי שוב להרגיש נאהב צמוד לגופו הרחב והמגונן. איך יכול להיות שלפני זמן לא רב חשתי כך כלפי דניאל, עם הבדלים קלים בלבד, הייתי אז כאילו ילד, כשחשבתי שכל מבטחי טמון בו, בידיו, באהבתו הבלתי נגמרת אותי. חיי השתנו מין הקצה אל הקצה בפחות משנה, נשמתי עייפה, אינני מוכן להסתמך על אף אדם מלבד על עצמי, פעם הייתי מסוגל להשליך את נפשי בידיהם וכעט, למרות האהבה הבלתי נגמרת שאני חש כלפיהם, לא אהיה מוכן עוד לתלות תקוות באיש.   שנים אחר כך, מתוך הבנה בוגרת של הדברים, אמרתי ליואב שלא אהיה מוכן שימות בשבילי, שאם יעשה את זה אכעס עליו עד כדי שנאה ותיעוב, ליבי נחמץ כשראיתי את פניו מתכרכמות בכאב, כשהביט בי מיואש והרכין את ראשו. אני מוכן להקריב את נפשי לשטן בשביל כל אחד ואחד מאהוביי, לא הייתי מוכן אז לחשוב שמישהו יוותר על חיו עבורי, לא כי איני שווה מספיק, זה אופן  אהבה  שתרם הייתי מסוגל להכיל בי אז.

כשחשתי שדניאל חצה את הגבול ברחתי לחצר, טמנתי את ראשי בין ברכיי על הנדנדה ובכיתי חרש, כי אחרי הכל יכול להיות שהוא צודק, לא כל אנשים בעולם הם נשמות טובות כמונו, לא כולם רוצים בטובתי. הרגשתי ידיים עוטפות את גבי, שיחקתי עם עצמי ניחושים  האם זהו יואב או דניאל, מפתיע כמה שמהמגע של השניים דומה כשהם מנסים לנחם אותי. הרמתי את פניי והבטתי אליו, יואב חייך אלי ואמר שאסור להיות עצובים ביום שישי, כי אם עצובים ביום שיש נהיה עצובים גם ביום שישי הבא, מין אמונה טפלה שאימצתי לי לחיים. יואב לא נתן לי להוציא מילה, ומיד לאחר ששאל למה אני בוכה אמר שהבחור שהבאתי מקסים, ותהה מה טיב היחסים בנינו. ניסיתי שוב לתאר במינימום פרטים את הקשר שלנו שאפילו אני לא הייתי בטוח כעט לאן מועדות פניו, ואת ההרגשה הנפלאה שאני חש כשאני איתו. יואב לא אמר דבר, רק ישב לידי בשתיקה קשוב לכל מילה שלי. בסוף הדיאלוג הקצר והמפתיע שלי נשק יואבי לכתפי "מזמן לא שמעתי אותך מחבר כל כך הרבה מילים ביחד." הוא חייך. "אבל רק תזכור נרקיס," ואז הוא התחיל למלמל קונדומים ואיידס וכל כל מיני מחלות של הומואים, הוא נשמע לא בטוח בעצמו בנימה מאוד לא אופיינית, אחרי זמן מה ידעתי לומר כמה שזה היה משעשע, באותו רגע השיחה הזאת גרמה לי לגמגם ולהשפיל את מבטי, קשה לי לומר מי היה מובך יותר.

לראות שוב את רוני ביום ראשון בבסיס היה קשה עבורי, הגוף רעד תחת הקושי לא לגשת אליו, לא הייתה בין שנינו שום תקשורת, אלא  רק פקודות כפי שניתנו לכל הפקודים תחתיו. לא היה צורך לדבר על זה, אף אדם בחיו מלבדי לא ידע שהוא נמשך לגברים והוא לא רצה שהמצב ישתנה. אני ידעתי שאם מישהו ידע שאני מעדיף למוץ זין חם ועבה של גבר מאשר ללקק פיטמה של אישה שופעת זה יעלה לי במחיר שאינני מוכן לשלם.

פרט לעובדה שקולו הסמכותי ריגש אותי הרבה יותר מבעבר והסעיר את חושיי הנחמה שלי הייתה במבטים ששלח אלי מדי פעם, מנחמים את עצבותי ומשקיטים את געגועיי.

הייתי כל כך חרמן בתקופה ההיא, לראות את הגבר שלי כל יום בלי היכולת לגעת בו ולו לרגע, במרחק נגיעה ממש שיבשה עליי את דעתי. הייתי מחכה כל ערב עד שהייתי בטוח שכולם נרדמו, מסובב את גופי אל הקיר ומשתחרר. שנאתי לעשות את זה, ההרגשה הייתה מלוכלכת ומכפישה, אבל לא יכולתי למנוע את עצמי מזה, הייתי מחכה כל היום לרגע בו אוכל להתייחד עם עצמי ולהתפרק מתשוקותיי, מדמיין אותי קורא בקול לרונן שיגע בי, שינשק את גופי, שיניח עלי בעוצמה את זוג כפותיו הגדולות והחזקות, שינשך בעדינות את כתפיי.

לקראת היציאה הביתה לא הייתי מסוגל עוד להתאפק, וכשהפנה לאברי מבט חטוף לא הייתי יכול לעצור את חיוכי שנימתח לאורך פני, ידעתי שבקרוב יגע בי שוב, שידיו ילטפו את גבי בערגה, כשיצחק באוזני לנוכח עורי המתחדד וגופי הנמתח.

זו הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי גבר, גבר ממש, כזה שיכול לעשות הכל, לפתוח בקבוקים ולהרים ארגזים, גבר שיכול לזיין עד שישרוף לו הזין. גבר שיכול לצעוק אל מסך הטלוויזיה ומדבר על פורנו. הייתי לרגע גבר כל יכול.

איזה שבוע מחובן זה היה, הכל התקלקל לי ולא הייתי מסוגל להתרכז בכלום, חשבתי כל היום עליך ועל אם רואים שיש בנינו משהו או לא. לא הייתי בטוח שזה כדאי יותר.

זוכר שקבענו בצופן שאני בא אליך? האמת שלא ממש רציתי לבוא, גם לא הבנתי למה זה היה עדיף, הרי לי הייתה דירה משלי, ומיטה זוגית, שם הייתי יכול לפנק אותך וללמד אותך דברים שהייתי מעוניין מאוד שתדע. בבית שלך לא שהרגתי נוח, הייתי מאיום כל הזמן, דניאל שנא אותי ולא בסוד, כשבאתי בפעם השנייה יואב לא נתן לי להיכנס אליך לפני שהושיב אותי לשולחן והכין לי בוץ, למרות שאמרתי שאני לא רוצה, והסביר לי שהוא מכבד כל החלטה שלך, שאתה כבר ילד גדול, ולכן הוא מכבד את הבחירה שלך להיות איתי, אבל הוא משגיח עלי ועל היחסים שלנו בשבע עיניים, כי בפעם הקודמת הוא לא היה מספיק נוכח ואת המחיר שניכם תשלמו כל החיים, לא הבנתי על מה הוא מדבר עדיין אבל התחלתי לתפוש את הכיוון וגם קלטתי למה אתה מעדיף להישאר בבית שלך, קרוב לאבא שמגן עליך.

יואב הזהיר שבפעם הקודמת הבחור שילם מחיר כבד אחרי שכבר נפגעת, אבל הפעם הוא לא ייתן לזה לקרות "נרקיס יעשה כל מה שאני אגיד לו ולא משנה כמה הוא אוהב אותך וכמה הוא חושב שאתה אוהב אותו, אני אבא שלו עכשיו  והוא ישמע לכל מילה שלי. אם אני אגיד לו לא לדבר איתך הוא לא יעיז בכלל להסתכל, ככה הוא. ילד טוב."

כמובן שלא אמרתי כלום, רק הנהנתי וקיוויתי שישחרר אותי כבר, חששתי מפניו, הכעס והפחד השתקפו מכל מבט שלו, מכל סבוב ראש, בתנועות ידיו הרחבות עד כדי נגיעה, במבטא שניסה להיות צרפתי וברח לו מהפינות הערביות הזאת, כמו ההורים שלי לפני שהיו מתפוצצים ומעיפים לי סתירה.

"ואל תשכח רונן" רגע לפני שקמתי ללכת "אולי נרקיס שלי הוא חצי ממך במשקל, לא אשמתי  יצא לי עספור, אבל אל תשכח שהוא גבר לא פחות ממך, ואם הוא שוכח לפעמים כדאי מאוד שתזכיר לו, ניחא הומו, שלא יהיה לי גם קוקסינל בגללך."

רק אחר כך, כשיצאנו יחד מהחדר הבנתי כמה מאמץ הוא צריך לעשות, פתאום הוא היה נחמד אלי, לא פשוט להיות אבא של הומו מתבגר שצריך לתת לו את כל הביטחון שבעולם לגבי הבית שלו והמקום שלו, כמו שאתה היית.

נכנסתי לחדר והבטתי בך ישן, מקופל בעצמך, מתוק ורך ופחדתי, חשבתי שוב שאולי זאת טעות וכדאי לי לסגת עכשיו, כל עוד זה לא רציני מדי. היית שלו כל כך ופתאום חשבתי כמה שאני אוהב אותך, אבל על אמת, ואז זה נהיה מפחיד יותר, גם לי בפעם הקודמת לא הלך כל כך טוב. דמיינתי את עצמי מסביר לך ואחר כך איך שאתה בוכה ואני הולך ומשאיר אותך ככה, למרות שאני לא רוצה. ואז התעוררת וחייכת אלי ושמת את היד שלי על החזה שלך, ראית ישר שאני מהורהר והתיישבת לאט לידי ופרמת את כפתורי החולצה שבחרתי בקפידה כדי להרשים את ההורים שלך, ככה בלי לומר מילה, ואיך שגלשת למטה ופרמת את השרוכים בנעליים וחלצת אותן עבורי, ואיך שמשכת ממני את המכנסיים והשכבת אותי לידך והסתכלת בי ואני כבר הבנתי שמאוחר מדי ללכת עכשיו.