כבר כמה זמן אני מרגישה שהיהדות החילונית ויתרה על עצמה מול החרדות. לא היה לה הכוח והעוז לעמוד על שלה, לא היה בנו העוז או אפילו החשק לומר "היהדות שייכת לנו לא פחות משהיא שייכת לכם!" בחרנו להמשיך הלאה בחיינו, בקדמה ובהשכלה והדת שלנו נתפשה בעניינו כדבר מיושן ומעכב התפתחות, כי כפי שהשאירה את החרדים בשנות השלושים של המאה העשרים כך היא מסוגלת לעשות גם לנו. היא עלולה להפוך אותנו לקנאים שונאי אדם, לאומניים ושוחרי מלחמה שמכים, מנדים ומכפישים כל מה שזר להם, ומסתגרים בגטאות משל עצמם, כמו היהדות ערב האמנציפציה, כמו מאה שערים.

לא הבנו שדווקא עלינו, אוהבי המסורת ולא ההולכים שבי אחרי "האלוהים", לשמור על היהדות. אבל אנחנו צעדנו קדימה מבלי להביט לאחור, שלא נהפוך חלילה לנציבי מלח כמותם, וכך נתנו לתרבות שלנו ליפול קורבן בידיי הקנאים והקיצונים.

יהודים יקרים, בני ישראל החיים בארץ ישראל, הגיע הזמן להתעורר מהתרדמת התרבותית ולקחת חזרה את מה ששייך לנו בזכות ונגזל מידינו מבלי שנתנו על כך את הדעת.

גם לנו יש זכיות על מסורת ישראל, יש בידינו הכוח ועלינו החובה לשבור בפטיש חמש קילו את החומות שמפרידות בנינו ובין הדת שלנו, המסורת שלנו, הסיפורים שלנו וההיסטוריה שלנו. אם הדבר לא יקרה בקרוב אנו עלולים למצוא את עצמנו תוהים מה אנחנו עושים כאן, מה לנו ולארץ המוארת באורם של מתאני חבלה וקסמים מתפוצצים, למי נתנו את הטובים בבנינו, את הנער טהור החלומות ולשם מה? לשם מה קיפחה משפחתי את חייה על אדמת אירופה? מדוע בחרה זוהרה אלפסיה את עתיקות ג' באשקלון על פני רבת במרוקו? למה עזבו יהודיי ברית המועצות לשעבר, חוקרים ורופאים, את ארץ מולדתם ועברו לחיות פה בדוחק? בעבור איזו תועלת נדדו מאות בני אדם מחבש במדבריות אפריקה ברעב ובצל הסכנה, כשאויב ואורב וליסטים וחיות רעות בדרך וכל מני פורענויות שהתרגשו ובאו לעולם ולקחו איתם ילדים ואמהות? מה התועלת של האדמה היבשה והחרוכה מאש המלחמות על פני אותם המקומות? מדוע לא קנדה למשל? מה רע בבוסטון?

מי שאין לו שורשים נגזר עליו להיות עלה נידף ברוח, תלוש, ומפני שהשורשים שלנו נטועים באדמת ארץ התנ"ך עלינו להגן על הזכות שלנו עליו, ויותר מזה, יש לנו זכות מלאה גם על הגמרא והמשנה, וכמו שליקטו להם אותם קנאים את הטוב בעיניהם (למרות שלא יודו שליקטו, אך הם לוקים כנראה בשכחה), גם לנו הזכות ללקט את הטוב בעניינו, את המקרב והמקדם, ללמוד וללמד סיפורים על אהבת וכיבוד האדם באשר הוא (דרכי שלום: בראשית רבה, פרשה מ"ח, "ח) חשיבותה של העבודה (תלמוד בבלי, כתובות סא) דמוקרטיה (תנורו של עכנאי תלמוד בבלי, בבא מציעא נט, ב( זכותו של האדם לבחור את דרכיו בעצמו )בריאת האדם בצלם: בראשית א', כו'/ עץ הדעת ג' ו'-ז) יש לנו היכולת ללמוד ממנו על התפתחות הספרות) שירת למך, בראשית, ד',  23  - 24( וההכרה האנושית ברומנטיקה) שיר השירים( יש שם סיפורים המתארים את האדמה הזאת לפני עשרות אלפי שנים (שיטותיו של אליהו הנביא, מלכים א' יז). למה נגזר עלינו לוותר על כל זה?

ובכן הכוח בידינו, על היהודים החילונים שוחרי עמם להתנער מהחשש ומהאדישות ולדרוש את מה שללא עוררין שייך לנו, את שורשי הסיבה לקיומנו וימצאנו יחד במדינה שלנו.

עלינו לעצב את היהדות בדמותנו אנו: חילונים אוהבי אדם שלא שוכחים את מסורת אבותיהם ושואבים ממנה השראה לחיים מוסריים וצודקים, מעזים לערבב את החול בקודש ואת הרוח בארציות. בשביל שנוכל להיות אומה אחת אנחנו חייבים לשמר את הסיפורים שעשו אותנו לעם אחד, על מאות תפוצותיו וקהילותיו, כדי שנוכל לחיות פה יחד בשלום ובאהבה, בשביל שנרצה להגן זה על זה בעיתות מלחמה וכדי נוכל להלחם יחד בחולות הרעות שפיתח העם שלנו במהלך גלגוליו הרבים, השונים והמשונים. כדי שנוכל לחיות חיים מלאים אנחנו צריכים גם חיי רוח שלא נוכל למצוא רק בשירה החדשה.

עורו יהודים יקרים, קומו מהר לפני שלא תבינו איך הלכתם לישון בירושלים 2012 ופקחתם עיניים בקרקוב 1890, או בניו יורק, מביטים לכיוון מזרח ותוהים איך פעם הייתם שייכים לאיזה עם סגולה בארץ מובטחת.

*חשוב לי לומר שאני לא יוצאת מול הקהילה החרדית, מי שבוחר לחיות את חיו בצורה הזו שיבושם לו ולי אין שום זכות להטיף לו איך לחיות את חיו. אני יוצאת מול הקהילה שלי שאליה אני משתייכת וחשוב לי מה יעלה בגורלה.

אוסיף גם שאני בהחלט לא חושבת שכל מי שמשתייך למגזר החרדי הוא שונא אדם, אך אלה הפנים שהקהילה מציגה לראווה מכל פינה, ברור לי שיש חרדים רבים שהם טובי לב ונאמנים למסורת ישראל, לאהוב ולכבד.