מצטערת שלא עדכנתי הרבה זמן, ומאז הפעם האחרונה סיימתי את הקורס שהיה נוראי מכל בחינה והתחלתי את הסדיר.

אני מדריכה חיילת בפנימייה ובנתיים נהנית מרוב מה שאני עושה, אולי שבוע הבא כל מיני אנשים יבינו שאני בתוך המערכת ויסנג'רו אותי לכל מיני דברים שצריך לעשות. עד עכשיו אני עושה עבודה חינוכית גרידא, מדברת ודואגת לילדים שצריכים אותי, קצת קשה להסביר מה אני באמת עושה בלי שזה ישמע מגוחך, בגלל שהתפקיד הצבאי שלי בקצרה הוא "להיות מעין אחות גדולה". לילדים שלי יש הרבה דמויות חינוכיות בחיים שלהם, המערכת מנסה לעטוף אותם מכל כיוון ובכל זאת אני מרגישה נחוצה שם,  אני צעירה מהמדריכים שלהם בכמה שנים ולכן קל להם לשתף אותי במה שקורה בחיים שלהם ואני מקווה שבקרוב הם יסמכו עליי מספיק בשביל לתת לי לכוון אותם בדרך הנכונה להם.

האמת שעם הגרעין אני מרגישה שזה כבר לא זה, אין לי כוח לכל חיבוטי הנפש והחפירות, לא רואה את עצמי יותר חברה של כולם ומתאמצת על כולם, ותאמינו לי שכל מי שנמצא בגרעין מורכב מאין כמותו וחלק לא קטן מהם מתוסבכים לא פחות,  לא בא לי טוב כל העניין של הכלכלה השיתופית, לא רוצה לפתוח את הארנק  ולתת לכולם להחליט מה לעשות בכסף שלי, באמת שנגמר לי מכל זה. מצד שאני חברות כמו שהיא נראית בתוך גרעין זה דבר די נדיר , כתף רחבה להישען ולסמוך עליה שתגן עלי  בעט הצורך.

בנתיים החלטתי להישאר עד שאסיים את התפקיד ולפני פרק המשימה כבר אתלבט מחדש. את הסיפור שהתחלתי לפרסם הורדתי כי הוא לא ממש מתקדם, אני עובדת על אחד חדש ואתחיל לפרסם אותו רק כשכבר יהיה חתום, לכן זה ייקח זמן, בנתיים אמשיך לעדכן בחיי ולקוות שאולי זה יעניין מישהו.

שיהיה שבוע מוצלח ופורה