ועכשיו - קבלו את ספארקלס הכלב הדמיוני שלי!

ערב טוב גבירותיי ורבותי והרי הם החדשות :

איבדתי כול מטרה בחיי ולצערי אינני יכול ללחוץ על כפתור גדול ואדום במסך הקפוא, ממש מתחת לכפתור המורה על שמירת המשחק ומעל לכפתור המורה על טעינת משחק שמור אחר. אני לא יכול להקפיא את התמונה ולצאת, או לחזור למקום האחרון שבו שמרתי את המשחק. אני לא יכול לנתק את המחשב בשליפה מהירה של התקע, כי כמו שחוו על בשרם הגיבורים שנלחמו במטריקס כנגד המכונות, אתה לא יכול לשלוף את התקע כי הוא מחובר אל הראש שלך. אם תשלוף אותו, תמות.

וכך אני מרגיש. אין לי סיכוי להתחלה מחדש, אין לי סיכוי להחזיר את הזמן לאחור, לעזאזל – אני אפילו מקווה שהייתי במשחק דמוי נסיך פרסיה שבו יכולתי פשוט להשתמש בחול ולחזור בזמן לפעם הראשונה שאי פעם הרביצו לי ללא התגרות, ובמקום לבכות – להכות בחזרה. אני רוצה לחזור אל הפעם הראשונה שעמדתי לפרוץ בבכי מול אנשים שהחשיבו אותי כשווה ובמקום לפרוץ בדמעות לחייך ולצחוק. למה אני לא יכול להשתמש בפניני החוכמה שאספתי במהלך משך חיי הקצרים והעלובים מול החלטות עבר ולשנות את תוצאותיהם, ולמה לעזאזל לא יכולתי להקשיב לאנשים חכמים יותר ממני שהכינו שרשרת אחר שרשרת מן כול פניני החוכמה שהם השיגו במהלך חייהם.

דעותיי השתנו כול כך הרבה במהלך השנים, אבל אינני יודע דבר מה עד עכשיו והנני בטוח במאת האחוזים כי דבר זה יתגלה לי ביום מן הימים כאשר אשב בכורסא ומהפנט מקצועי פונה אלי בשאלות אלה, מתי התחלת לפקפק בסמכות? מתי החלטתה לפקפק באמת שנראתה כתורה מסיני בעיניי ידידיך וחבריך? ואילו עכשיו אינני יכול לענות על השאלה במובן של מתי, אני יכול להבין כי אכן זהו מי שאני. כעת אני יושב במשכני אשר בדירת הוריי, חי חיי זוהמה, אשר עומדים לבדם ללא שום תכלית.

אינני מעז לקרוא לאף אדם בחיי כעת בשם החיבה חבר. הכינוי אחי במהרה יתפוגג גם הוא כי אני מרגיש שהוא יחיה את ילדותו כילד יחיד. אינני מעז לקרוא לעצמי בן אדם על כן שאינני הרווחתי את הזכות להיקרא כך בפי אחרים. אינני אדם כי איני נמצא באותה המציאות כמו שאר האנשים. איני מתמודד עם שאר בני אדם, חיי איתם, מדבר איתם מברך לשלום ומקלל במוצאי מטווח שמיעתם.

איבדתי ילדות אבודה ועכשיו אני מפחד לצאת לעולם כי אני יודע ששום אדם מלבדי יאהב אותי ויחבק אותי כשאהיה לבדי בחושך, ואם איני מאמין ביכולתי כאדם, כיצד אאמין ביכולתי בכול דבר אחר?

גם אם אחיה במסלול הריקני של ההשכלה, אלמד וארחיב את ידיעתי בנושא אחד, אחיה מן השימוש בכישורים שרכשתי לי עם הידע הזה – עדיין איני מאמין בי.

בזמנים קשים כאלה, כאשר גופה משתרעת על הארץ ללא תכלית או נשמה ומחכה לסופה התקרב, עליי לאזור כוחות ולעמוד מול הנורא מכול – העולם כולו.

אף אדם אינו ניצב לבדו מול העולם. אך, כפי שכבר הבנתם, אינני אדם.