ועכשיו - קבלו את ספארקלס הכלב הדמיוני שלי!

אי פעם תהיתם על המשל של הסיפור בו החתול נמצא בשק? איכשהו המשל נעשה למעיין מילות חוכמה, אבל הספור עצמו ריק במוחי. אולי אני אכתוב סיפור חדש עם משל דומה, כדי שאוכל להשלים את החסר.

יום אחד דני הצעיר רץ אל עברו השני של הרחוב, עבר את הכביש ונכנס לבית ישן משנות השישים. בבית זה, באחד הדירות שנתנה המדינה לעולים חדשים באותם הזמנים יושבת נערה צעירה וחמודה, מחכה לדני ושמה הוא אלה. דני דופק על הדלת בידו הימנית, ליבו דופק פי כמה וכמה מהר יותר בכול שנייה שעוברת, ידו השמאלית המזיעה מחזיקה זר פרחים דל שהפרחים המרכיבים אותו נקטפו מן הגינה הסמוכה הלא כול כך אורגנית לפני מספר דקות ושורשם נחתך בידי אולרו של דני באלכסון. מספר שניות עוברות עד שנשמעה קול צעדים קליל, דני חשב כי זאת בוודאי אלה. הוא חייך חיוך מאוזן לאוזן אך נזהר לא לגרום לו להיראות מאולץ ושמע את חריקת דלת הכניסה בעוד היא נפתחת. דני מחק את חיוכו מפניו והביט למטה כאשר ראה את אחותה הצעירה של אלה. הוא ביקש ממנה לקרוא לאלה וכך היא עשתה. דני צעד לאיטו אל תוך הדירה המתפוררת, העביר את ידו הימנית על הקיר וגירד כמה שבבי צבע יבשים מן קיר הגבס בעוד שהוא מביט על התקרה המשובצת בעיגולים כהים. ליבו של דני פעם המהירות, אהבת חיו הצעירים עמדה מולו בפיג'מה ישנה עם מספר תלאי סמרטוטים, ובעוד שהוא מפשיט אותו בדמיונו שואלת אלה את דני קושיה , "מה יש מאחורי גבך?". דני מחייך ושואל את אלה בעדינות האם תרצה להיות חברתו, ומספר לה על הימים שבהם צפה בה ופחד להתקרב אליה ולדבר איתה ועל כך שלמרות ביישנותו, סקרנותו גברה עליו והיה חייב לדעת את התשובה. אלה חייכה, ובזמן שהנידה את ראשה בסימן של הסכמה, שלף דני את זר הפרחים ונתן אותו בידיה. אהבת חיו הצעירים קירבה את אפה אל הפרחים והריחה אותם. לאחר מספר שניות שבה גופה התאבן ולא יכלה לזוז, היא התמוטטה על הרצפה. דני הרים מהר את שפופרת השיח-רחוק שנמצאה על שרפרף הקרוב אליו אך נחרד לגלות כי קו הטלפון שבביתה היה מנותק ולכן רץ אל הדירה שדלת כניסתה נמצאת מצידו השני של המסדרון הקצר מחוץ לדלת הכניסה של דירת אהבתו, ולאחר מספר דקות הצליח לשכנע את האדם הקשיש מצידה השני של הדלת כי איננו פורץ, ומייד התקשר אל מוקד האמבולנס העירוני. לאחר שבע דקות ארוכות ומייגעות הגיע האמבולנס לבית אהובת חיו של דני ואילו שם נקבע מותה. אחותה הצעירה, עם עיניים דומעות צרחה אל דני "למה, למה לא נשארת בחוץ, למה אמרת שאתה אוהב אותה?". דני, נחרד לגלות כי אהבת חיו הצעירים מתה מידיו מיהר לדבר עם אדם בסרבל לבן שעד לפני מספר דקות ביצע בה פעולות החייאה והתחנן לתשובה לשאלתו, האם אכן הוא הרג את אהובת חיו הצעירים?

האדם הביט בדני בעיניים כבויות ואמר בצורה ברורה ואיטית – " הפרחים אשר נתת לה להריח, היו מכוסים בחומרי הדברה. היא מתה רגע לאחר ששאפה את הריכוז הזה. למה ילד, למה הייתה צריך לתת לה פרחים?" . דני התמוטט על הבטון החשוף והקר והחל לבכות. "למה, נערה מתוקה שלי, לא יכולתי להעריץ אותך מרחוק ? " .