היי קושקושיות(:
אני במצברוח מעולה! ולמה אני במצברוח מעולה? ביל יודע, החיימשלי חרא, אני חולה והקאתי דם. סקסי, לא?
אה ואני מדברת עם עמית בפלאפון והיא מוסרת שישמצב שהיא חוזרתO:
ובכן, האממ.. אני מעלה עכשיו פרק ראשון בסיפור החדש^^
אני ממש מקווה שתאהבו אותו, אני יודעת שאני אהבתי את הרעיון3:
הפרק הזה מוקדש לבל המדהימה, שהתעללתי בה קצת בימים האחרונים
ושעמית לא תרביץ לי שוב, הסיפור הזה של שתינו והקרדיט מגיע לשתינו.
עמית, קאפקייק דלת שומן שלי, אני לאהוב אותך המוןהמון3> 
החברים הדמיוניים של טום - פרק 1.
דירוג: PG13
"בוקר טוב," טום צחקק אל תוך הטלפון ככשמע את קולו של ביל בצד השני, "חשבתי עלייך כל הלילה, התגעגעתי.."
ביל שפשף את עיניו בישנוניות, "טומי..." הוא מלמל, מכווץ מעט את עיניו לנוכח אור השמש שחדר דרך החלונות, מסנוור, "בוקר טוב" הוא התגלגל על גבו, פולט צווחה חדה כשנפל מהמיטה. אולי הוא היה צריך לאמוד את המרחק טוב יותר. "אאוצ'..." הוא שפשף את ישבנו, "גם אני התגעגעתי...".
טום צחק, "אתה צריך להפסיק לקום ככה כל בוקר, עוד יקרה משהו לישבן המתוק שלך.." הוא חייך, מתקדם לחדר הארונות הגדול, מחפש לעצמו בגדים לבית הספר.
"כן, טוב..." ביל צחקק, קם מהרצפה ומתקדם לכיוון חדר האמבטיה, "היית צריך להזכיר לי לפני ה'בוקר טוב'" הוא נעמד מול המראה, מחייך לעצמו, השיער שלו לא יכל להיראות טוב יותר. איך הוא אהב ימים כאלו.
"ממ.. חלמתי עלייך אתמול בלילה," טום נאנח לתוך הטלפון, נשען על דלת חדר האחרונות שלו, "אולי תבוא לפה ותגשים לי את החלום, בילי?" הוא צחקק, מסתבך מעט בללבוש את חולצתו הגדולה, המכנס כבר היה עליו.
חיוכו של ביל נמוג מפניו, הוא נשך קלות את שפתיו, ממשיך להבריש את שיערו בעדינות, "אמ... אני אבוא".
"מעולה, ותביא את האזיקים האלו שהיו איתך בחלום.. הם נחוצים ביותר," טום צחקק כמו ילדה מאוהבת בכיתה ט', "בכל מקרה, אני צריך לזוז בילי, אני כבר מאחר.."
"תתקשר אלי כשתסיים ללמוד?" ביל הניח את המברשת בחזרה על השיש, נשען עליו בחיוך חולמני.
"אהא," טום חייך לעצמו במראה, מסדר את הראסטות בתוך כובע אדום בוהק, "וגם בהפסקות ובכל הזדמנות אחרת שתיהיה לי.."
"אוקיי, אני לא אעזוב את הפלאפון" ביל גיחך, טום אפילו לא הבין עד כמה הוא מתכוון לכך. ברגע שיסתיים השיעור, כמו שעשה תמיד, הוא מיד יוציא את הפלאפון מהתיק וימתין. למרות שרוב הפעמים טום לא התקשר אליו בהפסקות, ביל לא מצא את עצמו מתאכזב. הוא רק אהב את התחושה הזו של הציפייה ובפעמים שטום כן התקשר, החיוך נשאר על שפתיו לשאר יום הלימודים. "טוב, אז נדבר... אני אוהב אותך".
סומק עז התפשט ברגע על לחייו של טום, גורם להן לרתוח, "ג-גם אני אוהב אותך, בילי..." הוא מלמל, נושך את שפתו התחתונה, מהסס מעט ומנתק את הטלפון.
ביל הניח את הפלאפון על השיש, הבעה חולמנית מרוחה על פניו. במשך שלושה חודשים, כך זה היה בכל בוקר, בכל יום, בכל שעה ודקה. עולמו התהפך בגלל בחור שלא ראה אף פעם, אך בעצם הכיר הכי טוב בעולם.
זה היה לפני שלושה חודשים, אנדריאס, אחד מחבריו הטובים ביותר מברלין שלח לו קישור להודעה בפורום שכללה תמונה של מכונית שגם ביל, שהיה אחד מהגברים היחידים שלא היה לו הרבה מושג במכוניות, יכל לומר שהייתה מדהימה ויקרה בטח יותר מהבית שלו והבגדים שלו יחד, ובזה היה קשה להתחרות. ההודעה הייתה תחת הכותרת, 'המכונית החדשה שלי(; '.
אף אחד מהשניים לא בדיוק הבין איך זה קרה אך ביל החל לכתוב בפורום לאורך כל הלילה, מוצא את עצמו מתחבר ואף מתחבב על הבחורים שכתבו שם. ללא ספק, הם ידעו הרבה על מכוניות וגם על בנות, שהיו שניהם נושא השיחה המרכזי שלהם. ביל לא בדיוק הבין באף אחד משני הנושאים הללו, אך דבר אחד הוא ידע. הבחור שכתב את ההודעה באשכול הראשון, זה שאנדריאס שלח לו, גרם לביל הרבה מאוד עניין. הוא לא ידע אם זה היה בגלל צורת הדיבור, המכונית המדהימה שלו או בדרך בה חברי הפורום רכשו לו כזה כבוד.
לקראת הבוקר שמו של הבחור, טום, דבר שביל גילה בהמשך הלילה, היה אחד מהשמות ברשימת אנשי הקשר במסנג'ר של ביל.
ללא ספק, במשך השבוע הראשון של השיחות שלהם טום היה מעט מהוסס, כמעט מתעלם מהרמיזות שביל המשיך לשלוח, אך המבוכה פגה אצלו במהירות ובסוף השבוע השני הם ניהלו סייברים שלא יביישו שום סקס ממשי.
איך זה קרה, בכך ביל לא היה בטוח, אבל עד לסוף החודש הראשון הם דיברו כל יום ולתוך הלילה, אם אלו היו שיחות נפש או סייברים סוערים, הם לא בזבזו שנייה.
לאורך החודש השני השיחות שלהם עברו להתנהל גם טלפונית ובמצמוץ, -הם כבר באמצע החופש הגדול, אחרי שלושה חודשים, מאוהבים... לפחות ביל, מאוהב עד שהוא לא יכל להכיל את זה, בטום, הבחור שעוד אף פעם לא פגש, הבחור שלא היה בטוח איך הוא נראה, הבחור שהיה המענה לאביר על הסוס הלבן שלו.
במהלך השבועיים האחרונים טום החל להעלות רעיון של פגישה ולמען האמת, לא היה דבר שביל רצה יותר מכך. אך כצפוי, הפחדים החלו לצוף ולהכות כמו על ברזל חם, משארים עליו סימנים. מה אם זה לא יהיה מה שהוא ציפה? מה אם טום כ"כ שונה מאיך שהוא מדמיין אותו? מה אם ביל יהיה אכזבה בשביל טום, אם הוא לא נראה טוב מספיק בשבילו? כך ביל מצא את עצמו מתחמק מטום בכל פעם ובפעמים שלא התחמק, השיחה הפכה להיות שיחה של מה הם יעשו במידה וביל יבוא, לא משרתת את המטרה ההתחלתית של טום. ביל יכל להבין שטום לא בדיוק הטיפוס המחכה, אולי לפי הדיבור שלו אולי בגלל ההתנהלות, אבל כנראה שטום היה רגיל לממש את האהבה שלו, כנראה שטום היה רגיל לקבל את מה שהוא רוצה. ביל לא ידע אם הוא מסוגל לתת את זה לטום.
הוא התקדם לכיוון הארון, מזכיר לעצמו להוציא את המזוודות מהמחסן. בעוד חודש וקצת הוא אמור לעבור לברלין, רק מספר בתים מחברו הטוב אנדריאס. הוא הולך ללמוד איתו באותו התיכון, כיתה י"א, השנה השנייה שלו בתיכון. הוא לא ציפה ליותר מידי, הוא לא ציפה שהכינויים 'הומו' 'נקבה' וכל השאר ייעלמו, אבל הוא כן קיווה שהולך להיות טוב יותר. איכשהו. טום גרם לו להרגיש כאילו בעצם, הכל הולך להיות טוב יותר.
טום זרק את הפלאפון על המיטה, זורק את עצמו עליה מיד אחרי, נאנח. הוא כ"כ אהב את השיחות בבוקר עם ביל. מבחינתו, השמש זרחה רק בשביל זה. באותו הלילה שנכנס לפורום, מתלהב מהמכונית החדשה שקנה, היה שם עוד בחור. שם משתמש חדש, שלא הכיר לשם שינוי. טום היה רגיל להיות בפורום הזה, להשוויץ בכל מכונית חדשה שהוא קונה, מה שקרה אחת לכמה חודשים כמובן. גם רוב החברים שלו היו שם, הם נהגו להחליף תמונות של בחורות מדהימות מרוחות על מכוניות מדהימות. כשביל נכנס באותו הלילה, ראו שהוא לא מבין כ"כ בעניין של מכוניות, ובטח שלא בבחורות. וזה דווקא מה שעניין את טום, בחור שונה. לא כמו כל השפוטים שלו שמזילים ריר על כל בחורה שהוא רק מסתכל לכיוון שלה. כצפוי, טום היה זה שהנהיג את חבורת המקובלים בבית ספר. כל בחורה שהחליט שיפה, הפכה בן רגע למקובלת, ובחורה שהחליט שלא, אף אחד אפילו לא טרח לזכור את שמה. קצת מאוחר יותר השיחות בניהם התחילו לזרום, בהתחלה בפורום ואז לאט לאט זה גלש גם למסנג'ר לשיחות קצת יותר פרטיות ובעיקר אינטימיות. משהו שטום פחד ממנו בהתחלה, אבל עם ביל זה פשוט הרגיש נכון. בלי ששם לב כבר עברו להם שלושה חודשים מדהימים ביחד עם ביל, שלושה חודשים בהם הם דיברו במסנג'ר ובטלפון כמעט בכל רגע פנוי שהיה לשניהם. ביל היה כמעט היחידי שידע שטום הוא לא בדיוק... סטרייט. הוא אהב בנים באותה מידה כמו שבנות. רק שלא כ"כ היה לו מה לעשות עם זה, היחידים שיכלו להעיד על כך היו כמה בנים שטום היה איתם מחוץ לגבולות המדינה בכלל. כרגע, לא היה דבר שהוא רצה יותר מלפגוש כבר את ביל. לראות אותו במציאות, לנשק אותו, לחבק אותו. הוא כ"כ רצה כבר לממש את האהבה שלו כלפיו, והוא ידע שיש אחת כזאת והיא ענקית. הרבה פעמים הם דיברו על זה, רוב הפעמים ביל התחמק או שהשיחות זרמו רק ל'אם ואם ואם'. טום פחד מהפגישה עם ביל, האמת. עם כמה שהוא רצה לפגוש אותו, הוא לא ידע אם ביל יאהב את המראה שלו, בערך כמו שאר העולם. טום תמיד היה הבחור עם הכי הרבה ביטחון עצמי, חברים ובחורות שנופלות לרגליו. אבל אף אחד לא גרם לו להרגיש כ"כ חסר ביטחון כמו ביל. מה יקרה אם ביל לא יאהב את איך שהוא נראה? מה יקרה אם ביל יראה ממש נוראי? הוא ידע שהוא מאוהב עד עמקי נפשו באישיות שלו, אבל מראה חיצוני היה חשוב לו לא פחות. טום הזמין את ביל אליו כמה וכמה פעמים, הבית שלו במילא היה ריק רוב הזמן. ההורים שלו היו בנסיעות עסקיות רוב חייהם, דואגים להוסיף עוד כמה מליונים לחשבון הטפוח של המשפחה ונתנו לטום לגדול עם מטפלות, ולעשות כרצונו בבית הענקי שנשאר כמעט שלו בלבד, חוץ מ'ביקורים' למיניהם של הוריו. הרבה פעמים גם הוא היה נוסע איתם, אבל בזמן האחרון הפופולאריות שלו הייתה חשובה לו קצת יותר, ככל שגדלה הוא רצה ממנה עוד ורצה להיות זה שתמיד נמצא בכל מקום, לכן העדיף להישאר בבית לבד ולעשות את המסיבות הטובות ביותר ולהסתובב עם כל החברים-שפוטים שלו.
בשנייה שביל טרק אחריו את דלת ביתו הוא יכל להרגיש את הפלאפון רוטט בכיסו, דבר שגרם לליבו לקפוץ מעט מהתרגשות. הוא שלף אותו במהירות, חיוך ענקי עולה על שפתיו, השם 'טומי3>' הופיע על הצג, ביל לא הופתע במיוחד לראות אותו. "היי טומי...".
"היי ביל.." טום נחת על מיטתו, את התיק שלו הוא כבר הספיק לעיף למקום אקראי בחדר, "מצטער שלא התקשרתי בהפסקה האחרונה, הבנים רצו לשחק כדורגל ואחרי זה ניהיה ממש חם והורדתי חולצה ומלא נמרחו בנות עליי והיה מגעיל. מה נשמע?"
ביל הזעיף את פניו, הוא יכול להחזיר במידה שווה. "מצויין, גם לנו היו שיעור ספורט היום ושכחתי לגמרי, ואם עוד פעם אחת אני בא לשיעור בלי תלבושת המאמן הולך להכשיל אותי. אז אממ... בערך השאלתי בגדים מאחת המעודדות, היא היחידה שהייתה במידה שלי. זה היה סקסי ולעזאזל, ידעת בכלל עד כמה הבגדים שלהן קטנים? חשבתי שאני אחד מהאנשים היחידים בעולם הזה שמסוגלים ללבוש דברים במידות האלה" הוא גיחך, עולה במהירות במדרגות אל חדרו, "חוץ מזה, הסתבר ששחקני הפוטבול לא בדיוק מתעניינים רק במועדדות נקבות".
טום פער את עיניו "מה?! מה זאת אומרת שהם לא מתעניינים רק במעודדות בנות? על מה אתה מדבר בכלל? אתה רוצה להגיד לי שחבורה של גברים מיוזעים ניסו להימרח עלייך כשהיית בחצאית מיני קצרצרה? רגע לקחת את הבגדים של המעודדת שלה או שסתם תלבושת ספורט? היית בטייץ? צילמת את זה?" הוא הפיל על ביל מליון שאלות, יודע שהוא הולך להתרגז מכל תשובה שעומדת לבוא.
ביל צחקק, אם זה לא היה נראה מוזר ודי מטריד גם רק בעיניו, הוא היה טופח לעצמו על השכם. "ממ... זאת סתם הייתה תלבשות הספורט שלהם, נראה שהשחקנים של קבוצת הפוטבול אהבו את זה" הוא ליקק את שפתיו, החיוך לא יורד מפניו, "אז מה איתך, טומי? איך עבר עלייך היום?".
"למה לבשת בגדים של מעודדת?! בייייל!" טום יבב לתוך הפלאפון, "אני לא מוכן שחבורה של גברים שעירים ומגעילים יזילו עלייך ריר.. לך תתקלח מכל הטינופת שהם בטח השאירו עלייך כשניסו לאנוס אותך, ואז תבוא לפה ואני אחנך אותך בדיוק איך להתנהג כשיש חבר!" הוא צעק, לא שם לב לדבריו בכלל, "והיום שלי עבר נוראי, תודה ששאלת"
"הייתי חייב, אני לא רוצה נכשלים, זה יהרוס לי את הממוצע המושלם" ביל צחק, טום היה כ"כ מתוק ולעזאזל, הוא קרא לעצמו חבר שלו! "והחבר שלי שמוריד חולצה בפומבי ונותן לבחורות להימרח עליו, זאת פשוט דוגמה".
"מצטער שהיה לי חם!" טום התעצבן, רק לדמיין מלא בנים מסתכלים על ביל עצבן אותו, מה שהיה קשה בהתחשב בזה שהוא לא יודע איך ביל נראה, "ורק שתדע, שאני העפתי את כל הבחורות ממני, לעומתך שבטח פלרטטת עם כולם.."
"לא נכון, אנחנו היינו בשיעור ספורט, טומי, בזה שהם הזילו עליי ריר אני לא אשם" ביל גיחך, זורק את תיקו על כיסא המחשב שלו והולך מיד אל הארון שלו, מוציא ממנו גופייה פשוטה ומכנסיים לבנות ונוחות לבית, "טוב, אני נכנס למקלחת, תלווה אותי?" הוא צחקק.
"לא רוצה, לך תתקלח עם השחקני פוטבול המנופחים שלך.." טום מלמל לתוך הטלפון, הבטן שלו ממש התכווצה מלחשוב על זה.
"לא רוצה להתקלח איתם, הם סתם מכוערים וטיפשים" ביל גלגל את עיניו, נכנס לחדר המקלחת לאחר שלקח בוקסר נקי, "אני רוצה רק אותך".
טום העיף את מכנסיו בקושי, מתפרש על כל מיטתו ולוקח צעצוע כלשהו ליד, הריכוז שלו אף פעם לא היה כ"כ גדול והוא תמיד היה צריך משהו לשחק איתו, "אהא.."
"חכה רגע" ביל הניח את הפלאפון על השיש למספר שניות, פושט את בגדיו במהירות לפני שהפעיל את הרמקול בפלאפון ופתח את דלת המקלחון, מכוון את המים, "חשבתי עלייך כל היום..." הוא מלמל, נכנס תחת זרם המים ונאנח בשקט.
"בטח.." טום מלמל, מדמיין את ביל במקלחת, גורם לבוקסר שלו לתפוח מעט. "אחרי או לפני שנתת לאוכלי-הסטרואידים להימרח עלייך?"
"הם לא נמרחו עלי" ביל גיחך, "מהשיעור הראשון עד לאחרון, אני מוצא את עצמי רוצה לשמוע אותך בכל שנייה... יש לך קול כ"כ יפה" הוא פלט עוד אנחה מתוקה ורועדת כשנשען לאחור על קיר השיש הקריר.
"באמת..?" טום שאל, מהוסס מעט. "גם אני חשבתי עלייך.. לעזאזל, ואני לא היחידי פה שחושב עלייך" הוא גיחך מסתכל על איברו שהתחיל להתקשות עקב האנחות של ביל במקלחת והדמיון היותר מידי מפותח של טום.
"לגמרי..." ביל נשך קלות את שפתיו, "האמת שאממ... הרבה פעמים יש לי... בוא נאמר, אובר חשיבה כשאני מדבר איתך".
טום נאנח, מעביר את ידו על מפשעתו בעדינות "הו באמת.." הוא צחק, מרגיש חום מתחיל להתפשט מהאזור האינטימי שלו, "ומה אתה חושב כשאתה מדבר איתי..?"
"אני חושב על... מה בדיוק יקרה כשתבוא לבקר אותי..." הוא מלמל, מריץ את הסיפור שרקם במחשבותיו לאורך כל שיעור היסטוריה ופיסיקה, מהרגע בו הוא יפתח לטום את הדלת.
"ביל, תעצור שנייה את הפנטזיה שלך על איך שאני מרים אותך וזורק אותך על המיטה ואת ההמשך אתה בטח יודע," טום עצר את ביל ואת עצמו מלהיכנס לסקס טלפוני לוהט. "מתי באמת תבוא לבקר?"
"אממ..." ביל החל לגמגם מעט, לחץ מוזר תוקף אותו ולוחץ בחזהו. הוא ידע שברגע שהוא יפגוש את טום, לא משנה אם הוא נראה כמו נסיך חלומותיו או אם הוא לא בדיוק מה שהוא מצפה לו, האשליה הקטנה שלו יכולה להתפוצץ. כל העולם של הפנטזיות שהוא נזרק לתוכו עם טום, זה היה כ"כ יפה... ביל באמת הרגיש באיזו אגדה, טום היה בדיוק מה שהוא מצפה, הוא היה מתוק כ"כ ומצחיק וחכם ומבין ודואג וישיר וכנה... הוא כ"כ פחד להרוס את זה... "ב... קרוב...".
"מבטיח?" טום שאל, הוא באמת היה קצת מיואש. הוא כ"כ רצה לחבק את ביל ולנשק אותו, הדמיון שלו כבר לא הספיק לו יותר. "אני כ"כ רוצה לראות אותך, בילי.."
"אמ... כן" ביל השיב בהיסוס, נאנח, "טוב טומי אני חייב לסיים הפלאפון נרטב לי, אני אתקשר אלייך מאוחר יותר, ביי" הוא מיהר לנתק את השיחה, זורק את ראשו לאחור, עוצם את עיניו. אף אחד לא יכל להבטיח לו שגם אם טום יהיו כל הציפיות שלו מבחינה של מראה ופנימיות ואף מעמד חברתי יגרום להם להיות מתאימים, להסתדר כמו שצריך, אולי האהבה שלהם תדעך אחרי כמה זמן...? הוא לא ידע אם הוא מסוגל. הוא היה פאקינג מפוחד.
אל תשאלו למה השם של זה כ"כ מוזר, הייתי נואשת ולא מצאתי שםXD
בכל מקרה, תגובות יתקבלו בברכה כמו בפוסט הקודם, אם אתן רוצות יותר.. מי אני שאעצור בעדכן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
