כל יום שעוברחושבת עליו יותר ויותר
מצפה לראות חיוך
אבל קורה הכל הפוך
אכזבה הפכה להיות
המילה העיקרית
שנאמרת... באותה נשימה...
עם שמו
אני חווה אכזבה
כל פעם מחדש
רוצה לפרוץ ולהגיד לו הכל
אך המבט
שלו כל כך
מתוק, אך קשוח
גורם לי לשכוח מי אני
ולמה זה
שיש אותי, והוא כזה
בבוקר מסתכל, אל התקרה
מפנטזת על שנינו על איזו גבעה
אל מול שקיעה, ומדברים על הכל
אך לידו, זה נשטף כמו חול- בים
אני רוצה לראות לשאול
אם אצלו קיים
חלקיק אחד, בכל הגוף שעדיין מוכן
לעמוד זקוף ולדבר איתי
ישר ולעניין!
אני חווה אכזבה
כל פעם מחדש
רוצה לפרוץ ולהגיד לו הכל
אך המבט
שלו כל כך
מתוק, אך קשוח
גורם לי לשכוח מי אני
ולמה זה
שיש אותי, והוא כזה
כאב כזה עברתי פעמים רבות
רוצה עכשיו לשכוח את כל המריבות
לפתוח את עיני
להבין שלא כדאי
לעמוד קצת מהצד ולהסתכל
בו, בבחור המבלבל