אבל למה דווקא עכשיו?!
כשאני צריכה תמיכה
באים ומפילים עליי בעיות
מראים לי שרע למרות שטוב
מראים לי רחוק כשיש קרוב
ובסוף כל החדר מוצף בים מדמעות
שנועד לשחרר את כל כל הצרות
שהתחיל בדמעה קטנה על הלחי
מלווה בשאלה:
"למה דווקא עכשיו?"
****************************
אני כל כך רגישה,כל כך פגיעה, ואני פשוט לא שמה לב
כל כך הרבה דברים מפריעים לי בחיים
ואני?!
מעלימה עין, כאילו כלום לא קרה
סופגת את הכל, ותאמינו לי שזה קשה
בזמן האחרון אני מרגישה עומס, אבל לא עומס כזה של מבחנים, או לימודים, לא עומס פיזי,
עומס נפשי, הרגשה כאת שכל הצרות בעולם מתרכזות אצל ילדה אחת
אני
וכשכל הרגשות האלה כלואות בפנים, כשאני רוצה לשמור אותן בחיקי, שאף אחד לא ישמע את זעקות ליבי
אדבר הקטן הזה, חסר המשמעות, שמגיע בסוף-מציק לי כל כך ואני מתפרצת
כמו הר געש שהיה רדום למשך הרבה שנים, אבל נמאס לו כבר לדאוג לכל תושבי העיירה שחיים סביבו
הוא פשוט מתפרץ על כולם
ובאותו רגע כבר ממש לא אכפת לא במי הוא פוגע
זה מה שעובר עליי פחות או יותר
וזה קשה.מאוד.מאוד
אני יודעת שאני פוגעת באנשים שקרובים לי
במשפחה, בחברות
אבל אין לי שליטה על זה
ואיך אני אלך להתנצל ולהסביר את מעשיי
כשאפילו אני לא יודעת מה בדיוק עשיתי???
זאת בעיה
ומה שהכי כואב
זה שאין לי איך לפתור אותה
לא עם עצמי, לא עם אף אחד
פיתחתי מנגנון שגרם לי להתחבא מפני כולם
כל כך קשה להיות מי שאתה בזמנים של היום
לפעמים אם אומרים את מה שעל הלב
יכולים לצחוק עלייך
לכעוס עלייך
ולכן אני לא עושה את זה בדרך כלל
אבל היום-היום זאת אני
פוסט:מהלב אל המקלדת
אני מאוד מקווה שמי שעכשיו גורם לי לבכות שלא באשמתו
יבין שאני רוצה לטובתו
אבל גם לטובתי
מה לעשות
אני לא מושלמת
אפילו לא קרוב
ואם הוא יימצא פינה בלב להבין את מה שעובר עליי ולא להתנפל עליי בכל רגע
ייבורך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מאיצ'וקה :)
