הכל כל כך סטטי ושקט שאפשר לשמוע סיכה נופלת על דשא מקילומטרים.
אבל, אף סיכה לא נופלת.
שום דבר לא מתקדם לשום מקום.
כל הרכבות תקועות בתחנות, ובכל מקרה, איש לא רוצה לעלות עליהן.
הציפורים קפואות באוויר, לא נופלות, תלויות.
קור אימים שורר בחוץ, אבל לאיש אין הבל פה.
הדם לא זורם, הלב לא פועם, הריאות לא יונקות אוויר.
איש לא מת, איש לא נולד.
הרוח לא נושבת והעלים עומדים דום.
זהו אמצע היום – עכשיו ולנצח.
אני לא הולך לשום מקום, אף אחד לא הולך לשום מקום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
