שלום לכולם
לכול ה3 וחצי אנשים שבאמת קוראים את זה
אז. אני נמצא ברמת הגולן במושב שנקרא נווה אטיב
מושב שכול הילדות שלי עברה בוא.. אבל עזבנו אותו טובת הקיבוץ...
אין מה לעשות הורים P=
אבל בכללי המושב נמצא כול המשפחה של אמא שלי...סבתא שלי,אח שלה אמא שלי {הילדים שלו} וסבא ז"ל...
כן נסעו בשביל האזכרה של סבא שלי...השנה זה 10 שנים...
אך.. 10 שנים... בעוד מתי שאני כותב את זה מתנוססת תמונה שלו יחד עם כול כובעים הקארבוי שלו..
נוו הכובעים של החקלאים... אך.. כמה שהוא חסר לי =\
אבל אין מה לעשות כמו שהוא אמר
"המתים מתים והחיים ממשיכים לחיות"
משפט חזק..
נכון
אמיתי
שעומד להיות קעקעוע (:
אז בקיצור... אני נמצא עכשיו בקום רגוע..שקט..נחמד...שמזכיר את הילדות והתמימות שנאבדה...
הנוף המדהים של הגולן....האהבה של סבתא שהייתה חסרה..היחסי התמידי שהיא נותנת..
אך...איזה אושר (:
ממש טוב לי פה אבל זה מקום מפלט
מכול הצרות מכול הבלאגן שיש בבית אפשר להגיע לפה ולחיות בשקט...במקום כולך טוב שנותן לך הרגשה כולך.. ואו!!
אני יכול להגיע לפה כול שבועיים רק כדי להירגע והינות...בעיקר שהקשר הישן עם החברים ילדות התחדש..
וממש טוב לי עם זה (:
אני מרגיש טוב
גילתי על עצמי דברים
גילתי על הסובבים סביב דברים
ועכשיו סבתא מנסה לשכר אותי מיין והו!!
איזה כיף זה להיות הילד של סבתא (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שונקי*_*