בהשראת יום השואה עם סימן ליום העצמאות הלכנו לעשות, שכבת י"א, מסע משואה לתקופה. "מעפר קומי"
מסלול של יומיים שבהם שמענו שיחה עם ניצול שואה ועל הניסים שקרו לו, הלכנו לבית טרזין, הסתובבנו בין התערוכות ושמענו הרצאה על אומנות בשואה, ואת היום הראשון סיימנו על חוף דור, הקמנו אוהלים, היינו בים ובלילה סתם ישבנו ודיברנו וקינחנו בכוסות תה ובוופלים.
את היום השני התחלנו בארוחת בוקר על החוף ואז יצאנו למחנה המעפילים מעתלית עם המדריכה עומר ואחרי הסיור המדהים שהיה הלכנו לכפר סבא ובית כנסת ע"ש דרור ויינברג ושמענו שיחה מאמא שלו, בת שבע, על מעשיו.
לאורך כל הטיול הייתי עם המצלמה שלי והחברות שלי. בבית טרזין (שמי שלא יוע הוקם בהשראת מחנה טרזנטייט כדי לזכור את כל האלפים והמליונים שנרצחו ולא נשארו איתנו) נתקפתי במין.. פחד בלתי מוסבר ולא הצלחתי לצלם שום דבר מהתערוכות המדהימות שהיינו בהם,
אז זה בית טרזין, וזה מקום שממומלץ בחום בחום בחום. באמת שלמדתי המון.
אז את הצילומים על הים אני אביא ביום אחר ובינתיים, תמונות ממחנה המעפילים בעתלית, שסבא רבה ז"ל היה שם, ולהיות שם. איפה שהוא היה גרם לי להרגיש כ"כ טוב. וקרוב אליו. ו.. חלק ממנו.
סבא, אני מתגעגעת אלייך.
בכניסה יש שומר, עם מדים בריטים, ונשק דרוך. כבר מזכיר משהו?
מגדל השמירה שמקיף את עתלית ב-3 מוקדים ודוג שאף אחד לא ינסה לברוח. זה אכן המגדל המקורי שהיה במחנה הפליטים.
עתלית שיחזרו ספינת מעפילים בצורה כ"כ טובה! דרך החלונות מוקרן ים בתלת מימד, הוא זז, יש שם סרט, אנשים שמזיזים יד או רגל או משמיעים קול ורוחות. באמת שווה הצצה.
זה היה סיר האוכל שהיה להם ואיתו הם חילקו לכולם אוכל (כמובן שזה לא הסיר האמיתי. תדמיינו)
למעלה היה מקום שבו הם יכלו לשתות, לעשות שירותים ולנשום אוויר צח. יכלו לצאת רק בלילה ובקבוצות של 6 אנשים בלבד. מחשש שיראו אותם, שהם יקימו רעש, בלגן...
אלו הקרונות שבהם הובלו המעפילם הבלתי לגאלים (וגם לפעמים הלגאלים) מהספינות אל המחנה.
הצריף הנ"ל נהרס כמעט לגמרי ע"י הקיבוצים בתחילת דרכה של א"י, הכל בצריף משוחזר חוץ מפיסת עץ קטנה שבה חרוטים שמות של אנשים שהגיעו לארץ וקיוו שע"י זה שהם כותבים את שמותיהם אהוביהם ומשפחתם ימצאו אותם.
אנשים היו חייבים להעסיק את עצמם בצריפים, והיו צריכים תופר/ת אז גם חייבים מכונת תפירה.
גם כלי נגינה היו לאנשים שם, חלקם אף נשמרו במשך כל המלחמה הנוראה.
וגם תינוקים היו במחנה, והיו צריכים לולים כדי לישון בהם.
זו אחת החריטות שהיו על היר האמיתי, לא המשוחזר. (יכול להיות שמצאתי שם את אחד מהאחים של סבא)
ולמרות התנאים הקשים, לבריטים היה נורא חשוב שהכל יהיה מסודר. וכן, אפילו כיבסו את הבגדים.
אלו גדרות התיל שגם הקיפו את המחנה (3 גדרות!) וגם חצו בין הגברים והנשים בשעות היום חוץ משעה אחת-שעתיים שבהם הם נפגשו על ה"טיילת"
אבל בתוך ואחרי כל הזוועה שהם עברו:
למרות שהתמונה מעפנה התקווה תמיד נשארת. כל הזמן, לאורך כל הדורות.
ועמ"י לעולם ישאר. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.
אשמח אם תגיבו, תעירו, ותמליצו.
שלא נדע שכול יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
