Completely Normal Life

הגיע הזמן להמשך שלו חלקנו ציפינו, פרק 5 כבר פה:)
תהנו=]

נשיקה...נשיקה...המילה המעצבנת הדהדה במוחי זמן רב, קפאתי במקום כשקראתי את הטקסט שוב, איך לא שמתי לב למילה כשקראתי את הטקסט?

לאחר כמה דקות גדי הסתכל עליי במבט מבולבל, מנסה לגרום לי להתייחס אליו, אני עדיין קפאתי במקומי, גדי קרא למאי לנסות להעיר אותי, קיבלתי סטירה חזקה!

"אחח...זה כאב!" צעקתי.

לחיי האדימו והסימן של היד של מאי נשאר בלחי השמאלית שלי.

 

הגיע הזמן של הנשיקה, אחרי משפטים ארוכים ומריבה אחת, הגיעה הנשיקה הצרפתית, עצמתי את עיניי, לא הייתי בטוח שאצליח ואשבר, שפתינו התקרבו, התנשקנו, אני בפעם הראשונה והיא כנראה בפעם המאתיים שלה.

היא הייתה כה יפה, שיערה החום התנופף באוויר, עיניה היו ירוקות זוהרות שהיו כל כך יפות.
מאי הייתה אחת הבנות הכי יפות שראיתי בכל ימי חיי, יותר לפחות מהבנות שהיו איתי בבית ספר.

 

הנשיקה נגמרה, פקחתי את עיניי וצפיתי במאי בורחת ממני, כמובן שהכול רק משחק, דרך אגב, היא שחקנית מעולה!
מי היה מאמין שמשאלה שטותית לגמרי הובילה אותי לכאן, בקרוב אהיה מפורסם יחד עם מאי וכל השחקנים הנוספים שמשתתפים בסדרה.

הייתי מבקש בריאות למשפחה או חיי נצח, למה דווקא בחרתי להיות שחקן מפורסם?
"כן...אתה צודק, לבקש להיות שחקן ולא חיי נצח או בריאות זה מעשה טיפשי ולא חכם." נשמע במוחי.

"שוב את..." חשבתי לעצמי במחשבה שהיא תענה שוב דרך המחשבות.

"כן, זאת שוב אני, ואני אהיה איתך עד סוף ימי חייך, אם תרצה בזאת או לא, לכולם יש מלאכים שומרים, הם פשוט לא איתם כרגע, המחשבות ששמעת כשהיית קטן לא היו שלך אלא שלנו, דרך המחשבות אנחנו יוצרים קשר עם כל אחד ואחד מכם, בני האדם." היא הסבירה, היא באמת חשבה שזה מעניין אותי.

"אני שומעת אותך!" היא צעקה.

"יופי, עכשיו אני לא יכול לחשוב לעצמי בלי לדעת שאת פולשת לפרטיות שלי!" צעקתי.

כולם הסתכלו עליי במבט מבולבל, אני מדבר לעצמי הם בטח חשבו.

"אני...אני לא יכולה יותר לצחוק!" היא נשפכה מצחוק, יופי, מה שהייתי צריך עכשיו.

"אולי תדברי איתי דרך המחשבות כשאבקש ממך? מה את אומרת?" חשבתי לעצמי.

היא לא ענתה לי, כנראה שהיא רוצה שאחשוב שהיא הלכה, לא עובד עליי, מצטער ואני מקווה מאוד שהיא שמעה אותי!

"אויש נו...עלית עליי." היא אמרה באדישות.

בסוף היום, מאי ניגשה אליי, מחייכת ומחמיאה לי על המשחק ועל הנשיקה.

צחקתי באותו רגע, להחמיא לי על הנשיקה שלי, ועוד היא הייתה הראשונה.

רציתי את הפעם הראשונה כשאראה את אהבת האמת שלי והיא גם תתאהב בי, אהבה ממבט ראשון לא?

"אבל אני ואתה יודעים שהיא אהבת האמת שלך." צחקה המלאכית.

 

מצמצתי אחרי מה שאמרה והסתובבתי, עמדתי במקום כשאני הסתכלתי על המסכים.

"זה העתיד שלך." היא חייכה.

הסתכלתי על המסכים, באחד מהם אני רואה את עצמי מחזיק ידיים עם מאי, במסך שני אני רואה מעריצות מטורפות מתקרבות אליי ואני מתרחק, במסך שלישי אני רואה את עצמי זוכה בפרס על השחקן הטוב ביותר.

"אלה יהיו החיים שלי?אחיה עם מאי, מעריצות ירדפו אחריי ואזכה בפרס על השחקן הטוב ביותר?" שאלתי בסקרנות.

"כמובן, ניחנת בכישרון, אתה גם תהיה זמר מאוד מצליח!" היא מוסיפה.

באותו רגע נזכרתי במה שקרה בפעם האחרונה ששרתי.

"אני יותר בעסקי תיאטרון, הוריי מעדיפים את התיאטרון, יותר תרבותי ואין מעריצים שירדפו אחרייך, למרות שהחלום שלי הוא להיראות בטלוויזיה." היא חייכה וצחקה. "דרך אגב, יש לך קול מדהים!" היא הוסיפה.

היא גרמה לי להסמיק, יכול להיות שהמלאכית צדקה, מאי כנראה תהיה האהבה שלי.

"ברור שהיא תהיה האהבה שלך! אלא אם כן תנסה לשנות את העתיד שלך, תדע שאם תרצה לחיות חיים עם אושר, עושר ואהבה, תקשיב לי טוב! אבל אני בטוחה שאתה לא תאמין לי ובטח תחטוף עוד התקף ותתעלף, לכן אני נאלצת למחוק את הזיכרון שלך." היא אמרה לי ברצינות.

"לא, בבקשה לא!" צעקתי.

 

"לירון, אתה בסדר?" שאלה אותי מאי בסקרנות. "ראיתי אותך עומד שוב באותו מקום ולא זז, קרה משהו?" הוסיפה.

"מה? כן, כן." עניתי לה.