אני תוהה לעצמי איך בכל כך קצת זמן הצלחתי לעבור מלהיות מישהי חזקה שבטוחה בעצמה לאיזו קטנה ומסכנה שמפחדת אפילו לצאת אל האור.

איך תמיד אני מחפשת משהו שיסתיר אותי, או חלקים ממני.

אני תוהה לעצמי איך בכל כך קצת זמן החיים שלי השתנו מחיי לילה סוערים ל.. חיי לילה מתחת לפוך.

כדורים נגד דיכאון יכולים להיות נהדרים, אבל אולי עכשיו הייתי במקום טוב יותר אם לא הייתי לוקחת בכלל.

הייתי יחסית בסדר עם הגוף שלי, אפילו חשבתי שאני קצת סקסית, ועכשיו?

עכשיו אני רוצה לבכות כשאני מסתכלת במראה, או כשמסתכלים עלי.

ות'אמת? אין לי אפילו את האנרגיות לעשות משהו גרנדיוזי שישנה את זה. או כל דבר אחר.