| 10/2012
שלוש שנים לבלוג.
אז לפני יומיים ב-16 לאוקטובר, הבלוג הזה חגג שלוש שנים של קיום. יצא לי לעבור חודש שעבר על פוסטים ישנים, ואני מרגישה שהשתנתי בהרבה דברים;
הטעם שלי השתנה, התחומי עניין השתדרגו וחלקם אף הוחלפו באחרים. הכתיבה שלי ובכלל האופי שלי השתנה, לא לגמרי, אבל ניתן להבחין בכך שהתבגרתי. זאת לפחות התחושה הפנימית שלי.
הבלוג הזה נפתח בהתחלה בעקבות אתר שהיה לי בטיפו, ולא יכולתי להכנס למשתמש אז המשכתי אותו כאן.
וכמו שכבר בטח הבנתם הייתי אוטאקו בזמנו, לכן גם השם של הבלוג הוא יפני (האנאבירה="עלה כותרת"). אני עדיין אוהבת את יפן והכל, אבל לא כמו בעבר.
עדיין אפשר לראות את הרשימה של התרגומים לשירים שכבר מזמן לא התעדכנה. XD בכלל מבחינת מוסיקה אני עדיין שומעת פה ושם שירים ביפנית, אבל שוב, לא כמו בעבר.  גם הפסקתי לצייר לעיתים דחופות כמו שהייתי נוהגת, מה שמאכזב אותי מאוד, כי פעם זה היה בשבילי הכל. אבל מה שכן, פיתחתי תחביבים נוספים כמו צילום, עיצוב ציפורניים וקריאה, ואילו בין התחביבים שהשתדרגו להם נמצאים כתיבה ועיצוב גראפי כי אני חושבת שנורא השתפרתי בהם ועליתי רמה אחת יותר.
אה וגם התחלתי להתעניין יותר באפייה, ואפילו יצא לי להכין כמה דברים טעימים! ;) 
אם כבר תמונות, חשבתי על לעשות השוואה עם ציורים:
- 2010 ו2011 -
איזה סגנון אתם מעדיפים?
אם כבר שינויים, הזכרתי מקודם שאני מרגישה שהתבגרתי, וזה די נכון. למשל בעבר הייתי פוחדת פחד מוות מהטינה, וכיום אני צוחקת על מי שחושב שהסרט הזה היה מפחיד.XD וגם אתמול איזה בנות דפוקות בבית ספר אמרו לי שאני יפה בצורה מזלזלת וצינית. בעבר אני יודעת שהייתי נעלבת מזה קשות, אבל הפעם הזאת לא שמתי עליהן זין ורק גילגלתי עיניים.
חח אני מצטערת שהפוסט הזה יצא רציני מידי במקום שיהיה חגיגי, אבל רציתי לעשות קצת השוואות עם ה"אני" של היום ל"אני" של לפני שלוש שנים.
אני מרוצה אם מה שיש לי עכשיו, ויש את הגעגועים האלה לעבר, אבל עד כמה שהמשפט הזה נדוש וצ'יזי, אני מרגישה שהוא ממש נכון לגבי: "אם יכולתי לחזור לעבר, לא הייתי משנה כלום."
יכול להיות שפוסט הבא אכין משהו בפוטושופ בשביל הקוראים פה, אבל אשמח אם תעזרו לי קודם לבחור מה בדיוק לעשות.
חשבתי על השלמות, מה אתם אומרים? תזרימו הצעות! -אם מישהו בכלל נמצא פה-
עד אז,
קרדיט לבלוג ויולט (שכנראה נסגר כבר כי איני מוצאת אותו) על החתימה
| |
Peace starts with us.
וואו, לא עדכנתי פה הרבה זמן.. מישהו עוד נמצא פה?
טוב, נעבור לסיבה שלשמה התכנסנו כאן: האמת שזה נוצר עקב שיעמום מוחלט שלי ושל חברה שלי, אבל לדעתי זה היה שווה את זה במובן מסוים. (;
אהבתי את התוצאה, למרות שהדמויות עצמן לא הכי מושקעות, אבל עזבו אותי! זה מה שקורה כשאין צבעים וצריך להסתפק במה שיש.
בקטע המעשי, היא גזרה ואני עשיתי ת'שאר. הרעיונות לדמויות עלו גם בעזרת עוד חברות, אז אפשר לומר שהשיתוף פעולה הוכח גם בהכנת הדבר :)
ואני מצטערת שאין פה עוד סוגים של אנשים, אבל זה מה שעלה לנו לראש בכיתה ולא היה מספיק לעוד דמויות, אז לא להרגיש מקופחים!
עד לפעם הבאה,
 קרדיט לבלוג ווג על החתימה | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Professor m. Moriarty
