עריכה: קטע זה הגיע ל''מומלצים''!תודה למי שהמליץ.
החברה שלי חניתה היא רופאה. אני לא מסוגלת לראות דם. חניתה נמוכה מאוד ואני גבוהה מאוד. היינו מתבדחות על זה שאני גבוהה וגדולה ובכל זאת יש לי חזה קטן .ועל כך שהמשותף לשתינו הוא קודם כל גודל החזיה. היינו אז רווקות. בינתיים התחתנו וילדנו.
בתקופת מבחנים להתמחות, חניתה הרגישה משהו חשוד בשד אבל דחתה את הבדיקה בגלל הבחינות. היא לא דחתה את הבדיקה בהרבה זמן - אבל דחתה למרות החשש.
אנחנו נפגשות לכוס קפה וחניתה משתעלת. האיתור היה מאוחר. היא עברה טיפולים אבל מצבה כיום לא טוב.הסרטן הגיע לריאות.
אני מביטה בה וחושבת על הבנות המקסימות שלה. האם היא תלווה אותן לחופה?האם תעזור לגדל את הנכדים?
אנחנו שותות קפה וגם אוכלות עוגה. אנחנו אוהבות אותן עוגות. יש לנו טעם דומה. אנחנו יושבות בבית הקפה ואני יודעת שגם אני כל כך עסוקה ולו היה לי אז חשד גם אני הייתי דוחה את הבדיקה באיזשהוא תירוץ. בדיוק כמו חברתי הרופאה שמודעת כל כך לנושא.
אנחנו מסיימות את העוגה ומזמינות חשבון.
היא היתה מאוד עסוקה והתכוננה לבחינה. עכשיו היא משלמת ותשלם כל כך ביוקר על מעט הזמן שלא רצתה להפסיד בבדיקה לאיתור סרטן השד.
בכיסא לידנו יושבת דמות בשחור מחכה לחשבון. חניתה חיה על זמן שאול.
אני רוצה לצעוק לכל הנשים באוזן- לכו להיבדק. אין כזה דבר ''אין זמן''.הילדות שלכן רוצות אתכן בסביבה לעוד הרבה שנים!
אבל אני לא צועקת . הצעקה נשארת אצלי בבטן.
עוד מעט אחזור הביתה לילדות שלי ואחבק אותן. כיום אני נבדקת בקביעות ועושה מה שאני יכולה כדי לשמור על הבריאות. בזכות חניתה הבנתי.
בשבילה זה מאוחר מדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
