| 11/2009
מונולוג בביצוע מיקי קם
קטע חביב שאהבתי.מיקי קם- אין עליה.
פרלה גוטרמן-גוטרמן.
בביצוע מיקי קם, מתוך מופע ההצדעה לספי ריבלין
(טעויות העיברית – במקור)
אני, פרלה גוטרמן-גוטרמן, בת ביאטריס ורחמים גוטרמן
רעייתו של ראובן גוטרמן, ששם משפחתו כשם מישפחתי לפני שהיכרנו
אמם של אורי גוטרמן, ערן גוטרמן ושירילי גוטרמן
אישה, אם, חדרנית, בשלנית, מלצרית, נהגת, מכבסת, תולה, מגהצת, מקפלת, שמה בארון
עושה אבק, עושה פנלים בימים, עושה את בעלי בלילות.
בעלת איטליז משגשג שמוכר פילה, פאלש-פילה, שפונדרה,
שייטל, צלעות כבש, איברים פנימיים, אנטריקוט 100% בשר,
פתוחה כל יום משמונה בבוקר עד שמונה בערב.
מדליקה משואה זו לכבוד רוחמה, מורתו של בני אורי,
שהאמינה לו, כשאמר לה שלאמא יש הרבה זמן פנוי
וביקשה ממני להכין 350 סופגניות למסיבת חנוכה
ושבזכותה הלכתי בשתים עשרה בלילה בפורים לכל הפיצוציות שבעיר
כדי לחפש צלופן למישלוח מנות
ושבין פורים לפסח ביקשה ממני להיות הורה מלווה
בטיול השנתי למוחרקה, חורשת טל, לקבר שמעון בר-יוחאי
ולעוד כל מיני מתים שאני לא זוכרת.
ואני, פרלה גוטרמן-גוטרמן, בת ביאטריס ורחמים גוטרמן,
מדליקה משואה זו לכבוד הערבים הארוכים
בהם אני עוזרת לקטן המתוק שלי בשיעורים, אחרי שאני חוזרת מהעבודה
ובלילה מטפלת בקטן של הבעל שלי המתוק
שבכל לילה נהייה גדול, ולא מבקשת גרוש מאף אחד
אפילו שעשיתי חשבון ויצא לי, שעל הכל ביחד, בחשבון טוטאל,
מלסחוט כביסה, עוד מליפני שקנינו את המכונה
ועד לסחוט את ראובן 25 שנה, יום יום ולילה לילה
מגיע לי 14 מליון, 295 אלף שקלים חדשים.
וזה לפי שכר מינימום.
ואני, פרלה גוטרמן-גוטרמן, בת ביאטריס ורחמים גוטרמן
מדליקה משואה זו, לכבוד הגברים שלנו
החכמים והמוכשרים והנבונים
שעוזרים לנו, הנשים, וממציאים לנו מכונות חדשות.
שמי מאיתנו, בנות, לא זוכרת את הימים שליפני המדיח כלים?
שהיינו צריכות להוריד צלחות מהשולחן, לזרוק שאריות,
לשטוף טוב טוב ולשים בארון צלחת צלחת.
והיום, ברוך השם, יש מדיח.
אנחנו רק צריכות להוריד צלחות מהשולחן, לזרוק שאריות,
לשטוף טוב טוב, לשים במדיח,
לשים נוזל כלים, לשים נוזל הברקה,
לחכות שעה, לרוקן את המדיח ורק אז לשים בארון צלחת צלחת.
וזו רק דוגמא אחת מיני רבות, בנות.
כי הגברים שלנו, החכמים, והמוכשרים והנבונים
גם ימציאו לנו אוטוטו אוטו חדש, היברידי, שנוסע על גז וחשמל.
אוטו, שבזמן שאנחנו מסיעות את הילדים לחוגים
יהיה אפשר לחבר את המגהץ לחשמל של המצית
ולגהץ להם את המדים של ה"צופים"
ובזמן שהם ב"צופים", יהיה אפשר להדליק את הגז בסטרטר
ולטגן להם שניצלים וצ'יפס בדש-בורד.
העתיד כבר כאן, בנות, והוא לטובתנו!
אני, פרלה גוטרמן-גוטרמן, בת ביאטריס ורחמים גוטרמן
מדליקה משואה זו בשם החלשות שבינינו
ובשם המקטרות שבינינו, ובשם הנישברות שבינינו
כי יש רגעים קשים ויש שעות של משבר.
שאם יישפך עלינו אקונומיקה, לא ישרוף לנו?
ואם נתחלק בספונג'ה, לא יהיה לנו נקע?
ואם הבעל שלנו יבקש לעשות סקס בשתים-עשרה בלילה,
אחרי שאנחנו כבר לא רואות בעינים מרוב עייפות,
אנחנו לא ניתן לו? ניתן! בנות. ניתן!
גם אם יבקש שנילבש את הבייבי-דול השחור
עם הגרביים רשת, שכבר לא עולות עלינו שלושים שנה,
לא נילבש? נילבש!
גם אם יבקש שנילבש את התחתונים עם השני חורים מקדימה
והמחוך עם החלון מאחורה, לא ניכנס? ניכנס!
וניתן גם לו להיכנס!
ולמחרת בבוקר, אתן וגם אני, פרלה גוטרמן-גוטרמן,
נקום בחמש וחצי בבוקר.
שאם לא נקום, בנות, איך תדע השמש שהיא צריכה לצאת כי הגיע יום חדש?
ולסיום: אני, פרלה גוטרמן-גוטרמן, בת ביאטריס ורחמים גוטרמן
מדליקה משואה זו, בשמי ובשם כל הנשים באשר הן,
שרוצות לבקש מכם, הגברים, סליחה ומחילה
על תוחלת החיים שלנו, שהיא ארוכה משלכם.
אתם מתים, ממוצע גיל 79 ואנחנו 84.
שהקדוש ברוך הוא ריכז לנו
את כל הימי חופשה, מחלה, מנוחה והבראה,
שלא נתן לנו כל החיים ונתן לנו את זה בסוף.
אז סבלנות, בנות.
כי אני, פרלה גוטרמן-גוטרמן, בת ביאטריס ורחמים גוטרמן
מדליקה משואה זו, ומבטיחה לכן, בנות,
קצת לפני הסוף – ננוח.
ואם לא – בקבר ננוח.
ולתפארת מדינת ישראל!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
