דפנה אמא עובדת אובדתאמא עובדת ולפעמים אובדת. מנסה להיות אמא נהדרת ולא תמיד מצליחה. קוראת מחנכת מבלה מבשלת אופה מארחת מטיילת מבקרת נהגת בוס וכמעט הכל עם ילדים |
| 3/2010
גשם
בפורים היה גשום. גשם זלעפות ירד. נסעתי במכונית עם משפחתי, מאושרת שאני במכונית החמימה והנוחה, זוכרת את התקופה הארוכה בה התניידתי באוטובוסים בגשם.
מוקדם בבוקר החג והרחובות היו די ריקים. בפינת הרחוב, במעבר חציה, אדם מבוגר בדק בעזרת מקל ההליכה שלו את גובה המים . המקל נכנס בערך במחצית גובהו למים. אם האדם הזה חייב לעבור את הכביש, המים יעברו את ברכיו. נסענו הלאה ולא ראיתי האם עבר או לא. הניקוז בעירי גרוע מאוד וגם בהמשך הדרך השלוליות נראו עמוקות מאוד.
בתחנת אוטובוס ישבה אשה מבוגרת. מכוניות שעברו התיזו מים לכיוונה.היא המשיכה לשבת ולא קמה משם. כשהתקרבנו ראיתי שהאשה בוכה. אשה יושבת לבד בתחנת אוטובוס רטובה ובוכה בחוסר אונים. כנראה היתה חייבת להגיע למקום כלשהוא ואין לה מספיק כסף להשתמש במונית. ואולי אין לה בית בכלל ואין לה לאן להגיע. כשנסענו משם היא עדיין חיכתה בתחנת האוטובוס. המכונית שלנו נסעה מהר ורק אני ראיתי אותה. המשכתי בנסיעה במכונית הנוחה והחמימה ולא ביקשתי מבעלי לעצור. למעשה לא היה לנו מקום במכונית, אבל עד שהתחלתי להגיב ממילא נסענו הלאה. חשבתי על אנשים מבוגרים, זקנים, עניים, בודדים בגשם והתחשק לי לבכות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
