דפנה אמא עובדת אובדת

זה התחיל בהתלהבות רבה וממבט ראשון. הרומן שלי עם פייסבוק התחיל בסערה. אני,דפנה אמא עובדת וכ''ו, מאותגרת טכנולוגית, הצטרפתי לתופעה.
הבנות שלי שיחקו במשחקים חמודים, ואני ביקשתי סל לחתול ועוד דברים מוזרים בשבילן. התחלתי לקרוא מה קורה אצל חברים שלי ולראות תמונות, היה אחלה. אבל בהדרגה התחלתי לקבל אינפורמציה על הדודה של הגיס של החבר של חברה שלי מבית הספר.

עודף האינפורמציה הוא בהחלט מעייף. מצאתי עצמי מבלה שעות בהתכתבויות ולחלופין משחקת בביג'ולד ( אני אלופה)יותר מדי זמן.

קיבלתי ביקורת מאנשים ששאלו למה אין לי תמונה בפייסבוק( תוך הסבר שזה נראה כמו פרופיל של מישהו מהשב''כ). קצת ''ירד לי החשק'' אבל רק קצת בשלב זה.
הפייסבוק מבחינתי אינו מתחרה לבלוגים . הפייסבוק במיטבו הוא כמו לקרוא כותרות עיתונים( צהובונים לפעמים) כדי ''להיות בעניינים''. הבלוגיאדה היא כמו לקרוא מאמרי פרשנות בעיתון או את מוסף הספרות. אלה שני צרכים שונים .זה לא בהכרח סותר ואני נהנית משני העולמות.
עם זאת כשקראתי על נושא הפרטיות ( שכמובן כמאותגרת טכנולוגית לא הייתי מודעת לו לפני כן) די כעסתי.

בבלוג אני מרגישה ''בעלת הבית''.הבלוג אנונימי ואני מחליטה למי לספר שאני כותבת בלוג והיכן.

הייתי בטוחה שגם בפייסבוק יש שמירה על סודיות . עכשיו כשאני יודעת שלא, זה מרגיז.

מה פתאום שחברות מסחריות יקבלו מידע עלי?

 פתחתי קישור שמסביר איך בכל זאת שומרים על פרטיות בפייסבוק קראתי ו.. כמובן שזה הופך את העניין למסובך- ( מאותגרת טכנולוגית כתבתי היום עשר פעמים?). הקישור של איך להתנתק הרבה יותר פשוט.

אז למרות ביג'ולד.. אני שוקלת התנתקות חד צדדית ו..

פייסבוק יקירי- זו לא אני, זה אתה!