דפנה אמא עובדת אובדת

רוזי מסתכלת על הנכדה שלה.

 היא כל כך מתוקה, הקטנה, כשהיא טובלת את הצ'יפס בקטשופ ומערבבת אותו במיונז, כולה מרוכזת בצבע  שנוצר.  ''תשתי קצת'' היא אומרת.

 ''סבתא, למה את לא אוכלת?''

''אני לא רעבה, מותק''.

רוזי מלווה במבט את הצ'יפס. היא פותחת מעט מבלי משים את פיה מרוכזת כולה בנכדה.

הילדה הקטנה משחקת בצעצוע שקיבלה במתנה. מחר היא תראה אותו לחברות שלה. טעים לה והיא שמחה.

רוזי מביטה בנכדה שלה. היא לא תיקח את התרופה היום. גם לא מחר. קר בחוץ, אבל היא לא תפעיל תנור. גם הלילה היא תלך לישון רעבה.

 אבל לפני השינה היא תיזכר בצחוק המתגלגל ובלחיים הוורודות .

ועכשיו היא אינה חושבת על הלילה או על מחר.

 עכשיו היא מאושרת.

הקטע נכתב במסגרת ''הנושא החם'' בנושא דו''ח העוני''