דפנה אמא עובדת אובדת

(הסבר יופיע בסוף הסיפור... בבקשה לא להתיאש.)

מראה- סיפור קצר

''אני שונאת אותך'' היא אומרת  ומסתכלת ישר בעיניים ''תמותי כבר, נו תמותי תיעלמי פשוט תמותי'' והיא באמת שונאת אותה.כל כך הרבה זמן שונאת אותה, שהיא כבר לא זוכרת ממתי.

 * *

''אתה לא זוהר'' הוא אומר . ''שכח מזוהר''.  ''הוא אומר כמה משפטים בערבית ובודק שוב שהמבטא הטריפוליטאי מהבית אינו צף ועולה. כל כך הרבה אימונים ולימודים, אבל הוא חייב להיות בטוח בעצמו. בעוד זמן קצר בזה יהיו תלויים החיים שלו. הדברים שיאמר, הדברים שחייב יהיה לומר והדברים שאסור שייצאו מפיו. הוא חייב להיות חלק מהם, לא בולט בשטח, שיתנו בו אמון. הוא פוחד ויודע שעוד רגע הוא יהיה טוב יותר משחקן תיאטרון. זה ''תיאטרון של החיים''. סיפור הכיסוי מוכן. הכל תלוי רק בו. הוא חייב ''להיכנס לראש '' לא לנסות אלא להיות- ערבי.  

* *

היא מתאפרת בבוקר במכונית. בהתחלה אמרה לעצמה שכך זה חוסך זמן. עכשיו היא כבר לא אומרת לעצמה דבר. שמה מייק אפ ''על עיוור''. מורחת אותו בכמה נקודות  ברמזור הראשון. ברמזור הבא היא מורחת את המצח. יש סדר קבוע. היא ממשיכה להתאפר. כדי לשים אודם היא חייבת להיעזר במראה. היא מנסה להתעלם מהקמטים הקטנים. להתאפר בזריזות. כמו תמונה של פיקאסו היא מביטה בכל איבר בנפרד.

כבר שנים היא מגדלת שיער. לא אוהבת ללכת למספרה. הראי מונח שם ממש מול הפנים, והיא חיה כל כך טוב עם יחסי הברוגז ביניהם.

כשהיא חוזרת הביתה מהעבודה הבת שלה שומעת את שקשוק המפתח בדלת ורצה לקראתה.''חיבוק'' הבת שלה תובעת כאלו שמישהו יכול לשכוח את הטקס הקטן. הבת שלה מספרת איך עבר עליה היום. כשבתה מביטה בה באהבה, היא מרגישה שהיא אשה יפה. יפהפיה. הכי יפה בעולם.

* *

''אתה זוהר'' הוא אומר.''אתה יהודי, ואתה מסתערב''. הוא מרגיש ''בבית'' עם החברים החדשים שלו. החיים הם פשוטים . הוא מנגב איתם חומוס והם מדברים על החיים. הם לא מתלוננים,למרות שיש להם על מה להתלונן. החיים שלהם לא קלים. הוא התרגל אליהם ויודע לפרש כל מבט. והם קוראים לו ''אחי''. הם לא צריכים הרבה כדי להיות שמחים. וכשהוא אתם הוא יכול להוריד את המסכות והעמדות הפנים. הוא מרגיש אתם טבעי.

בערב הוא חוזר הביתה ורואה טלויזיה. רואה על מה אנשים מבזבזים כסף וכמה כסף מבוזבז על שטויות. גם לו, כמו לחברים החדשים שלו מתחשק לפוצץ בית קפה, לפוצץ את ההבעה המטומטמת ומדושנת העונג של האנשים שחיים בבועה שלהם. 

הוא עומד מול המראה. ''זוהר'' הוא אומר לעצמו, ''אתה זוהר. אתה יהודי,אתה מסתערב. אל תשכח את זה לרגע''. 

* *

''אני שונאת שונאת שונאת אותך'' היא אומרת.היא מביטה ישר בעיניים במראה. ידה נשלחת כאילו מעצמה ומכה במראה. אמא שלה ואחותה פורצות לחדר בבהלה כשהן שומעות את קול הניפוץ. המראה נפלה ונסדקה.

''הכל בסדר?'' מישהי מהן שואלת. ''כן כן, הכל אחלה'' .

הן רואות שהיא לא נפגעה. אחותה המושלמת מפנה ביעילות את הרסיסים, והיא שונאת אותה עוד יותר עכשיו. תמיד הילדה הטובה, תמיד אפשר לקחת ממנה דוגמה.

''נקנה לך מראה יותר יפה- מתנה לכבוד הדירה החדשה'' אומרת אחותה ומחייכת . כשהן פונות ללכת מתחשק לה פתאום להתפרץ בדמעות, ולהתחנן שלא ישאירו אותה לבד בדירה השכורה הזו. הדירה שלה, שתהיה עוד רגע ריקה כל כך. כמו ילדה קטנה היא רוצה הביתה. היא מביטה באחותה התאומה ולפתע רואה את העצב בעיניה. היא נושמת נשימה עמוקה וכבר מרגישה טוב יותר. מפתיעה אותה המחשבה  שכרגע השנאה אינה נמצאת בליבה. אולי גם השנאה עברה דירה. 

הסבר:

החלק הראשון(מתחיל בקטע הראשון-הצבוע כחול מסתיים בקטע האחרון הצבוע גם הוא כחול.) הוא סיפורה של בחורה העוברת לראשונה בחייה לדירה שכורה. אמה ואחותה עוזרות לה במעבר ותוך סידור החפצים עולים הרגשות המעורבים כלפיהן וכלפי עצמה.

החלק הבא (הקטע השני שממשיך אחר כך בקטע הרביעי. שניהם צבועים בצבע ירוק - חאקי.) הוא סיפורו של זוהר- חייל מסתערב. לפני היציאה למשימה החשש הוא האם זוהר יצליח במשימתו בה תלויים חייו. בהמשך,לאחר תקופה ארוכה בה שירת כמסתערב, החששות העולים בו הם שונים לחלוטין.

הקטע השלישי הצבוע בורוד הוא סיפורה של אשה שהיא גם אם .

המראה היא חפץ- הבחורה שעוברת דירה תולה את המראה במקומה ומביטה בה. זוהר מביט במראה לפני שהוא יוצא למשימה הראשונה ומתכונן לתפקידו, וגם לקראת סיום תפקידו כמסתערב. האם אינה אוהבת להביט במראה ומשתדלת כמיטב יכלתה להימנע מכך.

המראה היא גם אנשים - האחות התאומה, ערבים, בתה של האם.

ולעיתים המראה היא ההתרחשות בחייו של אדם- היכרות עם בני עם אחר, מעבר, חויית האימהות, או אפילו מודעות לרגשות שעולים.

ומה המראה בחייכם?