דפנה אמא עובדת אובדת

חתול יאהב שמנת וחלב

חתול יאהב שתלטפי אותו

עכשיו!

הוא יתנהג יפה ויקשקש זנב

את תאהבי אותו

והוא

יברח

זנב.

אל תכעסי עליו

אותך הוא לא אהב

הוא לא הבטיח

הוא רק אהב

שמגרדים לו את הגב....

שיר שכתבתי לפני המון שנים . איזה כיף לראות כמה אני רחוקה משם.

מוקדש לילדות שכדאי שיזהרו משריטות החתולים האלה.

(הסבר יופיע בסוף הסיפור... בבקשה לא להתיאש.)

מראה- סיפור קצר

''אני שונאת אותך'' היא אומרת  ומסתכלת ישר בעיניים. ''תמותי כבר, נו, תמותי, תיעלמי, פשוט תמותי'' והיא באמת שונאת אותה.כל כך הרבה זמן שונאת אותה, שהיא כבר לא זוכרת ממתי.

 * *

''אתה לא זוהר'' הוא אומר . ''שכח מזוהר''.  ''הוא אומר כמה משפטים בערבית ובודק שוב שהמבטא הטריפוליטאי מהבית אינו צף ועולה. כל כך הרבה אימונים ולימודים, אבל הוא חייב להיות בטוח בעצמו. בעוד זמן קצר בזה יהיו תלויים החיים שלו. הדברים שיאמר, הדברים שחייב יהיה לומר והדברים שאסור שייצאו מפיו. הוא חייב להיות חלק מהם, לא בולט בשטח, שיתנו בו אמון. הוא פוחד ויודע שעוד רגע הוא יהיה טוב יותר משחקן תיאטרון. זה ''תיאטרון של החיים''. סיפור הכיסוי מוכן. הכל תלוי רק בו. הוא חייב ''להיכנס לראש '' לא לנסות אלא להיות- ערבי.  

* *

היא מתאפרת בבוקר במכונית. בהתחלה אמרה לעצמה שכך זה חוסך זמן. עכשיו היא כבר לא אומרת לעצמה דבר. שמה מייק אפ ''על עיוור''. מורחת אותו בכמה נקודות  ברמזור הראשון. ברמזור הבא היא מורחת את המצח. יש סדר קבוע. היא ממשיכה להתאפר. כדי לשים אודם היא חייבת להיעזר במראה. היא מנסה להתעלם מהקמטים הקטנים. להתאפר בזריזות. כמו תמונה של פיקאסו היא מביטה בכל איבר בנפרד.

כבר שנים היא מגדלת שיער. לא אוהבת ללכת למספרה. הראי מונח שם ממש מול הפנים, והיא חיה כל כך טוב עם יחסי ה''ברוגז'' ביניהם.

כשהיא חוזרת הביתה מהעבודה הבת שלה שומעת את שקשוק המפתח בדלת ורצה לקראתה.''חיבוק'' הבת שלה תובעת כאילו מישהו יכול לשכוח את הטקס הקטן. הבת שלה מספרת איך עבר עליה היום. כשבתה מביטה בה באהבה, היא מרגישה שהיא אשה יפה. יפהפיה. הכי יפה בעולם.

* *

''אתה זוהר'' הוא אומר.''אתה יהודי, ואתה מסתערב''. הוא מרגיש ''בבית'' עם החברים החדשים שלו. החיים הם פשוטים . הוא מנגב איתם חומוס והם מדברים על החיים. הם לא מתלוננים,למרות שיש להם על מה להתלונן. החיים שלהם לא קלים. הוא התרגל אליהם ויודע לפרש כל מבט. והם קוראים לו ''אחי''. הם לא צריכים הרבה כדי להיות שמחים. וכשהוא איתם הוא יכול להוריד את המסכות והעמדות הפנים. הוא מרגיש איתם טבעי.

בערב הוא חוזר הביתה ורואה טלויזיה. רואה על מה אנשים מבזבזים כסף וכמה כסף מבוזבז על שטויות. גם לו, כמו לחברים החדשים שלו מתחשק לפוצץ בית קפה, לפוצץ את ההבעה המטומטמת ומדושנת העונג של האנשים שחיים בבועה שלהם. 

הוא עומד מול המראה. ''זוהר'' הוא אומר לעצמו, ''אתה זוהר. אתה יהודי,אתה מסתערב. אל תשכח את זה לרגע''. 

* *

''אני שונאת שונאת שונאת אותך'' היא אומרת.היא מביטה ישר בעיניים במראה. ידה נשלחת כאילו מעצמה ומכה במראה. אמא שלה ואחותה פורצות לחדר בבהלה כשהן שומעות את קול הניפוץ. המראה נפלה ונסדקה.

''הכל בסדר?'' מישהי מהן שואלת. ''כן כן, הכל אחלה'' .

הן רואות שהיא לא נפגעה. אחותה המושלמת מפנה ביעילות את הרסיסים, והיא שונאת אותה עוד יותר עכשיו. תמיד הילדה הטובה, תמיד אפשר לקחת ממנה דוגמה.

''נקנה לך מראה יותר יפה- מתנה לכבוד הדירה החדשה'' אומרת אחותה ומחייכת . 

כשהן פונות ללכת מתחשק לה פתאום לפרוץ בדמעות, להתחנן שלא ישאירו אותה לבד בדירה השכורה הזו, הדירה שלה, שתהיה עוד רגע ריקה כל כך. כמו ילדה קטנה היא רוצה הביתה. היא מביטה באחותה התאומה ולפתע רואה את העצב בעיניה. היא נושמת נשימה עמוקה וכבר מרגישה טוב יותר. מפתיעה אותה המחשבה  שכרגע השנאה אינה נמצאת בליבה. אולי גם השנאה עברה דירה. 

הסבר:

זהו סיפורם של מספר אנשים.

החלק הראשון(מתחיל בקטע הראשון-הצבוע כחול מסתיים בקטע האחרון הצבוע גם הוא כחול.) הוא סיפורה של בחורה העוברת לראשונה בחייה לדירה שכורה. אמה ואחותה עוזרות לה במעבר ותוך סידור החפצים עולים הרגשות המעורבים כלפיהן וכלפי עצמה.

          החלק הבא (הקטע השני שממשיך אחר כך בקטע הרביעי. שניהם צבועים בצבע ירוק - חאקי.) הוא סיפורו של זוהר- חייל מסתערב. לפני היציאה למשימה החשש הוא האם זוהר יצליח במשימתו בה תלויים חייו. בהמשך,לאחר תקופה ארוכה בה שירת כמסתערב, החששות העולים בו הם שונים לחלוטין.

הקטע השלישי הצבוע בורוד הוא סיפורה של אשה שהיא גם אם.

המראה היא חפץ- הבחורה שעוברת דירה תולה את המראה במקומה ומביטה בה. זוהר מביט במראה לפני שהוא יוצא למשימה הראשונה ומתכונן לתפקידו, וגם לקראת סיום תפקידו כמסתערב. האם אינה אוהבת להביט במראה ומשתדלת כמיטב יכלתה להימנע מכך.

המראה היא גם אנשים - האחות התאומה, ערבים, בתה של האם.

ולעיתים המראה היא ההתרחשות בחייו של אדם- היכרות עם בני עם אחר, מעבר, חויית האימהות, או אפילו מודעות לרגשות שעולים.

ומה המראה בחייכם?

הבנות שלי - תלמידות בית ספר יסודי קיבלו היום תעודה. התעודות שלהן ממש ממש טובות. ( אני בגילן לא קיבלתי תעודות כל כך טובות ). ועלו בי הרהורים- חלקם נוגים על התעודה שלי. להלן אחשוף את גיליון הציונים של התלמידה אמא דפנה.
תעודת הערכה ( או לא- הערכה )
שנת הלימודים: תש''ע
שם התלמיד(ה) : דפנה
הכתה: אמהות מבוגרות שצריכות כבר להבין דבר או שניים.
בית ספר ממלכתי אמהות עובדות ישראל
תרבות ישראלית עבודה חינוך ושפפה בכפיפה אחת.
מחצית ב'
הישגים לימודיים
*עקרונות חינוך תיאורטיים- שליטתך בחומר טובה מאוד ואף מצויינת. יש לך פוטנציאל.
*הכנת תסרוקות-מספיק. מסרקת ומכינה קוקו בלבד. אינך מסכימה לקלוע צמות כמספר ימות השבוע. אינך ממצה את יכלתך.
* הכנת ארוחת עשר- מספיק. מעבירה את המשימה לתלמיד אחר ( בעלך ).נחשב כהעתקה.
*השכבה לישון וקריאת סיפור- מספיק בקושי. נוטה להתחמק מהמשימה. בשנים קודמות השקעת רבות בתחום זה ומצופה שינוי מיידי. התירוץ שבנותיך יודעות לקרוא בעצמן אינו מתקבל.
*בישול-טוב מאוד. מתבקשת להעביר את המתכונים לבנותיך וחברותיך. יש לך את זה!

*נהגת בוסיות- טוב מאוד.מביאה את הבנות לחוגים ( הרבים ) בעקביות ובזמן.
*קצינת בידור וחווי''ה-טוב מאוד. דואגת להצגות סרטים טיולים מוזיאונים ואפילו אופרה לבנות.( ומה אתך? מתי את הולכת להצגת מבוגרים? )
*זמן איכות עם הבנות- מספיק . אינך מצליחה לחלק עצמך בו זמנית לשתי הבנות. לימדי סכיזופרניה בהקדם בבקשה.
*הכנת עבודות ומטלות- טוב. בנותיך מקבלות ציונים טובים בעקבות ניג'וסיך ובדרך כלל אינך מכינה להן את כל העבודה.( רק את מרביתה ).
*מתמטיקה- עליך לשפר ידיעותיך בלוח הכפל. הגיע הזמן.( אחרי שלמדת לוח כפל שלוש פעמים- בעצמך כתלמידה,עם הבת הבכורה ועם הבת הצעירה).
*אמנות ויצירה- טוב מאוד. מדביקה קלקרים ומקלות ארטיקים למופת. מצליחה מאוד בעבודה עם נייר עיתון. מנהלת מפגשי '' בוא אלי חבר נחמד'' וגם '' בוא אלי חבר לא נחמד'' יצירתיים למופת

*מעורבות בסביבה- מרבה להשתתף ולקחת חלק פעיל בפעילויות חברתיות. עליך ללמוד לעשן כדי להשתלב בפינת האמהות המעשנות.
*זוגיות-מספיק. עליך להשקיע יותר זמן ואנרגיות בתחום זה.תחום זה אינו פועל מעצמו.
*עבודה- טוב- טוב מאוד. משקיעה שעות רבות ביום וכן אנרגיות רבות בטיפול
באנשים וסיוע להם.הבעיה היא שאת חוזרת הביתה הרוגה. למדי לחלק משאבים.

*בת של אמך- את לא רוצה לדעת את הציון. פגישה פעם בשבוע והזמנה לארוחת ליל שבת וגם טלפון אחד ביום אינם מספיקים כלל. אחיך מטלפן לפחות פעמים ביום. הוא תמיד היה בן טוב, לא כמוך.
*מודעות וצמיחה אישית- יפה שאת מבטאת עצמך בבלוג.מה ייצא לך מזה ? 
חוות דעת מילולית מאת המחנכת והמחונכת ( הבת הבכורה ):
את אמא טובה ומיוחדת: את תורמת כל מה שביכולתך לתרום לנו ומוותרת על בילוי עם אבא שלנו [ בעלך] בשבילינו. אין לי מה לשפר אצלך חוץ מזה שאני חושבת שאת צריכה יותר זמן עם עצמך ועם בעלך [ אבא שלנו].
על פי החלטת המועצה הפדגוגית עולה לשנים נוספות של אמהות עובדת ואובדת .
בהצלחה!
אנו בהנהלה מאמינים ביכולותיך.(:

כשהייתי רווקה,מאוד לא אהבתי את הסילבסטר. לא חגגתי בטענה ש''זה לא חג שלנו''.אבל כל כך רציתי ...חשבתי שכל העולם ואשתו חוגגים ביום זה וקינאתי בהם- בכל העולם וגם באשתו...

 בסילבסטר בשנה מסויימת, הגעתי למסיבת פנויים - פנויות, בה כל האמללים דמיינו שימצאו את האחד והיחיד וינשקו אותו או אותה בחצות. לקראת חצות ,מפלס הדיכאוניות עלה מאוד. ראיתי שמהמסיבה הזו לא ייצא משהו טוב. החלטתי לפחות להנות. רקדתי עד כלות עם הידיד ההומו איתו באתי, השתוללנו וכייפנו. למרות זאת הרגשתי מאוד בודדה. קינאתי בכל החברות הנשואות שלי ובחברותי שיש להן בן זוג. דמיינתי אותם שותים שמפניה אוכלים תותים , מתנשקים בחצות וכל כך אוהבים ומרוצים.
ביום הולדת שש עשרה שלי גם כן זכורה לי הרגשה דומה במובן מסויים. שרתי לעצמי '' יום הולדת שמח'' כי לא חגגו לי .שאלתי את עצמי אם זה באמת '' גיל שש עשרה המתוק'' כפי שכולם מכנים גיל זה. התקופה הכי יפה בחיים. זה באמת הגיל הכי יפה בחיי?לתקופה הזו אתגעגע?מכאן ואילך זו ירידה?
גיל שש עשרה עבורי לא היה מתוק ואני ממש לא מתגעגעת. אחר כך היה לי הרבה יותר כיף.
ובקשר לסילבסטר- אני עכשיו בזוגיות עם בעלי היקר. היום בחצות בדיוק אהיה במיטה עם הגבר המקסים הזה ובחצות בדיוק נסתובב במיטה בפעם העשירית . לא נשתה שמפניה, לא נאכל תותים וגם לא נתנשק. יהיה לנו סילבסטר חלומי-בחצות אנחנו פשוט נישן.
יש זוגות רבים כמונו, אבל את זה משום מה לא מספרים לפנויים ולפנויות.