דפנה אמא עובדת אובדת

כל אדם צריך מצרים/אמנון ריבק

 כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם - אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה
אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

*

כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים להיות משה עצמו מתוכה. בשורות הראשונות של השיר ''משה' מופיע לא  כשם אלא כפועל. איך אדם יכול להיות ''משה עצמו''?

אני נזכרת בסיפורי הברון מינכהאוזן- הברון משה עצמו מביצה ובציור רואים אותו אוחז בשערותיו ומושך עצמו מן הביצה.

בספר ובסרט ''הסיפור שאינו נגמר'' נתקעים נער וסוסו בתוך ביצת הצער. הסוס טובע אולם הנער מצליח לבסוף בכוחות על- אנושיים לחלץ עצמו. המטאפורה '' ביצת הצער'' היא מטאפורה עוצמתית .קל מאוד להישאב, קשה להיחלץ ואולי ההיחלצות המשמעותית ביותר היא כשהאדם מוצא בעצמו את הכוחות להחלץ.

   לפני כשלושים יום נפטרה אמא שלי ואני נמצאת בתקופה לא קלה.

מהי ''מצריים'' בשבילי- מצוקה או אולי דווקא איזור הנוחות בו אני לא מתפתחת?

 מהי החרות בשבילי ומהי החרות שלי, איך אוכל לשנות מהרגלי ולקחת באופן פעיל את החירות שלי?

כיצד מחליטים לצאת אל מדבר הפחדים? מה זה אומץ בשבילי?

אני מנסה לגייס בתקופה זו חוסן וחוזק לחזור לשגרה, ואני חוזרת לשיגרה אחרת.

אמי היתה אשה חזקה. המהות שלה כאדם היתה דאגה, נחמה, נתינה. היו בה תעצומות נפש שאני מקווה למצוא בעצמי ובבנותי. הזיכרון והמהות שלה יעזרו לי בימים אלה ואחרים.

 אני לוקחת לקראת פסח את חמץ הרגשות והמחשבות , את המרור והמרירות,מרחיקה אותם, ושמה אותם בפינה . אני ''עושה סדר ''במגרות הלב ומשאירה מקום להתחדשות. עכשיו תור האביב.

וכמו תמיד בפסח ובכלל אמא שלי מלווה אותי, אלא שהפעם היא שם למעלה.

http://www.youtube.com/watch?feature=player_detailpage&v=YeNIMS3RlDc

השנה שעברה השאירה בפי טעם מר למדי. בשנה הבאה אני מקווה שמכסת המרירות תיגמר. ואני כבר זוממת ומתכננת על קינוחי המסעדות הטובים ביותר . את רובם כבר טעמתי, ויש קינוחים שבכוונתי לטעום לראשונה השנה. להלן הרשימה:

*טירמיסו אמיתי- מעורר בי זכרונות רומנטיים מירח הדבש באיטליה, ובכלל בשבילי זו המנה הכי רומנטית שיש. קרם קציפתי, בישקוטים ואלכוהול שמשמח לב .טירמיסו כזה יש ב''פרונטו'' מסעדה איטלקית בתל אביב (ממנה גם כן יש לי זכרונות טובים), בליני בנווה צדק ת''א, ו''אנינה'' במוזיאון ארץ ישראל שברמת אביב.

*מוס שוקולד בלגי - ב''שה קורין'' ליד כיכר המדינה בת''א, או ב''חדר האוכל'' ליד מוזיאון ת''א. שניהם משובחים. ב''חדר האוכל'' המוס מוגש בכוס זכוכית, ובה  מספר שכבות. שכבה פריכה בקרקעית הכוס, שכבת מוס שמזכיר לי יותר מוס שוקולד נטלה, גנאש שוקולד עשיר, ולמעלה כדי להוסיף לדיאטה- שכבת קצפת. תענוג.

*עוגת גבינת עיזים במסעדת מאראבו שברמת גן. השף יואב ניצח את שף סטפן בתכנית הטלויזיה ''קרב סכינים'' בוודאי לא מעט גם בזכות מנה זו שהיא קינוח מקורי ומיוחד.

* ''פרופיטרול''-פחזניות ממולאות גלידה, ''שוחות'' ברוטב שוקולד של מסעדת ''מועדון הקצינים'' בתל אביב. לא אנין במיוחד לא מקורי במיוחד אבל על זה נכתב המונח ''אוכל מנחם''. שוקולד וגלידה במנה אחת- מי צריך יותר..

* פבלובה מג'ירף- כמו בסעיף הקודם..

ומספר מנות שעדיין לא ניסיתי אבל ידוע לי שהן מומלצות:

טארט שוקולד של אורנה ואלה, אי צף באמרטו של קוצ'ינה תמר, כנאפה ממסעדת ''יפו תל אביב '' של השף חיים כהן.

והמנה שהכי מסקרנת אותי לשנה זו היא- ביצת פברז'ה ממסעדת ''מול ים'' בת''א- המנה שהיתה אחת המשימות ב''מאסטר שף'' השנה.

מעניין אם המנה הזו אכן טעימה כמו שהיא נראית.

שתהיה לנו מותק של שנה אזרחית חדשה.

דפנה אמא עובדת אובדת.

ברוכים הבאים לתוספות לתכנית הלימודים על פי דפנה!

. יש כמה מקצועות מיומנויות וכישורים שהייתי שמחה אם היו נלמדים בבתי הספר. עכשיו לקראת תחילת שנת הלימודים בדיוק הזמן להיערך לתכנית הלימודים החדשה. (אני יודעת שאני חולמת, אבל נחמד גם לחלום לפעמים...)

* תזונה ובישול בסיסי- פעם היו שיעורי כלכלת בית . המקצוע אינו קיים כיום. לדעתי בוגר תיכון אמור לדעת כמה דברים על תזונה נכונה, וכן לדעת לשלוף מספר מתכונים בסיסיים שהוא יודע להכין. לדוגמא מתכון לעוף, עוגה שהוא יודע להכין נפלא ( חובה -עוגת שוקולד. רשות -עוגות נוספות. למה? כי זו תכנית הלימודים שלי   ).

* החלפת גלגל ברכב.

* החלפת נורה.

* הדפסה עיוורת.

* למידה עצמאית-יכולת אמיתית של סיכום טקסט ( ולא ''העתק הדבק''), הכנת עבודות, לימוד עצמאי של חומר לימודי חדש.ללמוד איך ללמוד.

* פרזנטציה עמידה בפני קהל, אמנות השכנוע והוויכוח ( דיבייטינג).

* נימוסים בסיסיים. ( תן לאנשים לצאת מהמעלית,  אכילה בסכין ומזלג, לא להידחף בדלת לפני גברת ואפילו פתיחת דלת עבורה.. ) 

* עזרה ראשונה והחיאה

* ''יהדות מעשית''- גם חילוני אמור לדעת, לדעתי, מהם חוקי כשרות, איך עושים קידוש, איך מתפללים בבית כנסת וכ''ו.

* מושגים בסיסיים בשוק ההון- התנהלות עם חשבון בנק, חשיבות החסכון, אפיקי השקעה, מהי תשואה, סוגי ביטוח וכ''ו.

* אמצעי תקשורת המונים,שיווק ופרסומות- כוחם והשפעתם, הבנת הצורך בצרכנות ביקורתית.

* זכויות וחובות- של אזרח במדינה, של צרכן, של עובד ושל מעביד.

*תקשורת בינאישית-הקשבה- מתן תשומת לב לדברי הזולת, הקשבה פעילה, יכולת הבנת נקודות מבט שונות, ההבדל בין הזדהות ואמפטיה, יכולת הבעת אמפטיה. ביקורת בונה, יכולת לתת חיזוקים ומשובים חיוביים, יכולת לעודד.

* הכרת האני- התלמיד יכיר את עצמו- חוזקות, חולשות, תכונות מאפיינים כישורים. מאפיינים שאינם קשורים ליכולת הלימודית שלו. התלמיד יכיר באופן מעמיק יותר ובאופן זה את חבריו לכתה.

* מיומנויות ניהול אישי וניהול זמן, אסרטיביות חשיבה חיובית ואינטיליגנציה רגשית.

*חברות- לימודים על מהות החברות והתמיכה, כולל השפעה חברתית חיובית ושלילית. בגיל ההתבגרות במיוחד קבוצת העמיתים (בני אותו גיל) היא בעלת השפעה רבה ונחוצה מודעות לכך.

*זוגיות- מהי זוגיות, מהי תמיכה זוגית, מהם סימני אזהרה לבן זוג מתעלל או לזוגיות בעייתית. ( הבהרת ההבדל בין קנאה וכפייתיות לאהבה).

* הורות- פסיכולוגיה והתפתחות, ''בית ספר להורים'''.

יש נושאים שהזכרתי איתם עד היום אני לא ממש יודעת להתמודד. ( ראה לעיל לדוגמא החלפת גלגל)ואולי דווקא בגלל זה חשוב לדעתי ללמד אותם.

יש בוודאי עוד כמה נושאים ותחומים עליהם לא חשבתי.

מעניין אותי מה הייתם אתם מוסיפים. האם לדעתכם זה חלק מתפקידה של מערכת החינוך או תפקידם של ההורים? האם אתם מסכימים עם ההצעות שהעליתי? ( ''יהדות מעשית'' נראה לי נושא טעון. אם אתם חילוניים, האם הייתם מסכימים שילמדו נושא זה?).

אשמח אם תגיבו או תכתבו בבלוג שלכם אילו מיומנויות או קורסים ומקצועות הייתם מוסיפים .

 עריכה: הגעתי למומלצים! איזה כיף!

ותודה לטליק וkeyman בזכותם הצלחתי להביא את תמונת עמוד המומלצים.

חתול יאהב שמנת וחלב

חתול יאהב שתלטפי אותו

עכשיו!

הוא יתנהג יפה ויקשקש זנב

את תאהבי אותו

והוא

יברח

זנב.

אל תכעסי עליו

אותך הוא לא אהב

הוא לא הבטיח

הוא רק אהב

שמגרדים לו את הגב....

שיר שכתבתי לפני המון שנים . איזה כיף לראות כמה אני רחוקה משם.

מוקדש לילדות שכדאי שיזהרו משריטות החתולים האלה.

(הסבר יופיע בסוף הסיפור... בבקשה לא להתיאש.)

מראה- סיפור קצר

''אני שונאת אותך'' היא אומרת  ומסתכלת ישר בעיניים. ''תמותי כבר, נו, תמותי, תיעלמי, פשוט תמותי'' והיא באמת שונאת אותה.כל כך הרבה זמן שונאת אותה, שהיא כבר לא זוכרת ממתי.

 * *

''אתה לא זוהר'' הוא אומר . ''שכח מזוהר''.  ''הוא אומר כמה משפטים בערבית ובודק שוב שהמבטא הטריפוליטאי מהבית אינו צף ועולה. כל כך הרבה אימונים ולימודים, אבל הוא חייב להיות בטוח בעצמו. בעוד זמן קצר בזה יהיו תלויים החיים שלו. הדברים שיאמר, הדברים שחייב יהיה לומר והדברים שאסור שייצאו מפיו. הוא חייב להיות חלק מהם, לא בולט בשטח, שיתנו בו אמון. הוא פוחד ויודע שעוד רגע הוא יהיה טוב יותר משחקן תיאטרון. זה ''תיאטרון של החיים''. סיפור הכיסוי מוכן. הכל תלוי רק בו. הוא חייב ''להיכנס לראש '' לא לנסות אלא להיות- ערבי.  

* *

היא מתאפרת בבוקר במכונית. בהתחלה אמרה לעצמה שכך זה חוסך זמן. עכשיו היא כבר לא אומרת לעצמה דבר. שמה מייק אפ ''על עיוור''. מורחת אותו בכמה נקודות  ברמזור הראשון. ברמזור הבא היא מורחת את המצח. יש סדר קבוע. היא ממשיכה להתאפר. כדי לשים אודם היא חייבת להיעזר במראה. היא מנסה להתעלם מהקמטים הקטנים. להתאפר בזריזות. כמו תמונה של פיקאסו היא מביטה בכל איבר בנפרד.

כבר שנים היא מגדלת שיער. לא אוהבת ללכת למספרה. הראי מונח שם ממש מול הפנים, והיא חיה כל כך טוב עם יחסי ה''ברוגז'' ביניהם.

כשהיא חוזרת הביתה מהעבודה הבת שלה שומעת את שקשוק המפתח בדלת ורצה לקראתה.''חיבוק'' הבת שלה תובעת כאילו מישהו יכול לשכוח את הטקס הקטן. הבת שלה מספרת איך עבר עליה היום. כשבתה מביטה בה באהבה, היא מרגישה שהיא אשה יפה. יפהפיה. הכי יפה בעולם.

* *

''אתה זוהר'' הוא אומר.''אתה יהודי, ואתה מסתערב''. הוא מרגיש ''בבית'' עם החברים החדשים שלו. החיים הם פשוטים . הוא מנגב איתם חומוס והם מדברים על החיים. הם לא מתלוננים,למרות שיש להם על מה להתלונן. החיים שלהם לא קלים. הוא התרגל אליהם ויודע לפרש כל מבט. והם קוראים לו ''אחי''. הם לא צריכים הרבה כדי להיות שמחים. וכשהוא איתם הוא יכול להוריד את המסכות והעמדות הפנים. הוא מרגיש איתם טבעי.

בערב הוא חוזר הביתה ורואה טלויזיה. רואה על מה אנשים מבזבזים כסף וכמה כסף מבוזבז על שטויות. גם לו, כמו לחברים החדשים שלו מתחשק לפוצץ בית קפה, לפוצץ את ההבעה המטומטמת ומדושנת העונג של האנשים שחיים בבועה שלהם. 

הוא עומד מול המראה. ''זוהר'' הוא אומר לעצמו, ''אתה זוהר. אתה יהודי,אתה מסתערב. אל תשכח את זה לרגע''. 

* *

''אני שונאת שונאת שונאת אותך'' היא אומרת.היא מביטה ישר בעיניים במראה. ידה נשלחת כאילו מעצמה ומכה במראה. אמא שלה ואחותה פורצות לחדר בבהלה כשהן שומעות את קול הניפוץ. המראה נפלה ונסדקה.

''הכל בסדר?'' מישהי מהן שואלת. ''כן כן, הכל אחלה'' .

הן רואות שהיא לא נפגעה. אחותה המושלמת מפנה ביעילות את הרסיסים, והיא שונאת אותה עוד יותר עכשיו. תמיד הילדה הטובה, תמיד אפשר לקחת ממנה דוגמה.

''נקנה לך מראה יותר יפה- מתנה לכבוד הדירה החדשה'' אומרת אחותה ומחייכת . 

כשהן פונות ללכת מתחשק לה פתאום לפרוץ בדמעות, להתחנן שלא ישאירו אותה לבד בדירה השכורה הזו, הדירה שלה, שתהיה עוד רגע ריקה כל כך. כמו ילדה קטנה היא רוצה הביתה. היא מביטה באחותה התאומה ולפתע רואה את העצב בעיניה. היא נושמת נשימה עמוקה וכבר מרגישה טוב יותר. מפתיעה אותה המחשבה  שכרגע השנאה אינה נמצאת בליבה. אולי גם השנאה עברה דירה. 

הסבר:

זהו סיפורם של מספר אנשים.

החלק הראשון(מתחיל בקטע הראשון-הצבוע כחול מסתיים בקטע האחרון הצבוע גם הוא כחול.) הוא סיפורה של בחורה העוברת לראשונה בחייה לדירה שכורה. אמה ואחותה עוזרות לה במעבר ותוך סידור החפצים עולים הרגשות המעורבים כלפיהן וכלפי עצמה.

          החלק הבא (הקטע השני שממשיך אחר כך בקטע הרביעי. שניהם צבועים בצבע ירוק - חאקי.) הוא סיפורו של זוהר- חייל מסתערב. לפני היציאה למשימה החשש הוא האם זוהר יצליח במשימתו בה תלויים חייו. בהמשך,לאחר תקופה ארוכה בה שירת כמסתערב, החששות העולים בו הם שונים לחלוטין.

הקטע השלישי הצבוע בורוד הוא סיפורה של אשה שהיא גם אם.

המראה היא חפץ- הבחורה שעוברת דירה תולה את המראה במקומה ומביטה בה. זוהר מביט במראה לפני שהוא יוצא למשימה הראשונה ומתכונן לתפקידו, וגם לקראת סיום תפקידו כמסתערב. האם אינה אוהבת להביט במראה ומשתדלת כמיטב יכלתה להימנע מכך.

המראה היא גם אנשים - האחות התאומה, ערבים, בתה של האם.

ולעיתים המראה היא ההתרחשות בחייו של אדם- היכרות עם בני עם אחר, מעבר, חויית האימהות, או אפילו מודעות לרגשות שעולים.

ומה המראה בחייכם?