דפנה אמא עובדת אובדת

ברוכים הבאים לתוספות לתכנית הלימודים על פי דפנה!

. יש כמה מקצועות מיומנויות וכישורים שהייתי שמחה אם היו נלמדים בבתי הספר. עכשיו לקראת תחילת שנת הלימודים בדיוק הזמן להיערך לתכנית הלימודים החדשה. (אני יודעת שאני חולמת, אבל נחמד גם לחלום לפעמים...)

* תזונה ובישול בסיסי- פעם היו שיעורי כלכלת בית . המקצוע אינו קיים כיום. לדעתי בוגר תיכון אמור לדעת כמה דברים על תזונה נכונה, וכן לדעת לשלוף מספר מתכונים בסיסיים שהוא יודע להכין. לדוגמא מתכון לעוף, עוגה שהוא יודע להכין נפלא ( חובה -עוגת שוקולד. רשות -עוגות נוספות. למה? כי זו תכנית הלימודים שלי   ).

* החלפת גלגל ברכב.

* החלפת נורה.

* הדפסה עיוורת.

* למידה עצמאית-יכולת אמיתית של סיכום טקסט ( ולא ''העתק הדבק''), הכנת עבודות, לימוד עצמאי של חומר לימודי חדש.ללמוד איך ללמוד.

* פרזנטציה עמידה בפני קהל, אמנות השכנוע והוויכוח ( דיבייטינג).

* נימוסים בסיסיים. ( תן לאנשים לצאת מהמעלית,  אכילה בסכין ומזלג, לא להידחף בדלת לפני גברת ואפילו פתיחת דלת עבורה.. ) 

* עזרה ראשונה והחיאה

* ''יהדות מעשית''- גם חילוני אמור לדעת, לדעתי, מהם חוקי כשרות, איך עושים קידוש, איך מתפללים בבית כנסת וכ''ו.

* מושגים בסיסיים בשוק ההון- התנהלות עם חשבון בנק, חשיבות החסכון, אפיקי השקעה, מהי תשואה, סוגי ביטוח וכ''ו.

* אמצעי תקשורת המונים,שיווק ופרסומות- כוחם והשפעתם, הבנת הצורך בצרכנות ביקורתית.

* זכויות וחובות- של אזרח במדינה, של צרכן, של עובד ושל מעביד.

*תקשורת בינאישית-הקשבה- מתן תשומת לב לדברי הזולת, הקשבה פעילה, יכולת הבנת נקודות מבט שונות, ההבדל בין הזדהות ואמפטיה, יכולת הבעת אמפטיה. ביקורת בונה, יכולת לתת חיזוקים ומשובים חיוביים, יכולת לעודד.

* הכרת האני- התלמיד יכיר את עצמו- חוזקות, חולשות, תכונות מאפיינים כישורים. מאפיינים שאינם קשורים ליכולת הלימודית שלו. התלמיד יכיר באופן מעמיק יותר ובאופן זה את חבריו לכתה.

* מיומנויות ניהול אישי וניהול זמן, אסרטיביות חשיבה חיובית ואינטיליגנציה רגשית.

*חברות- לימודים על מהות החברות והתמיכה, כולל השפעה חברתית חיובית ושלילית. בגיל ההתבגרות במיוחד קבוצת העמיתים (בני אותו גיל) היא בעלת השפעה רבה ונחוצה מודעות לכך.

*זוגיות- מהי זוגיות, מהי תמיכה זוגית, מהם סימני אזהרה לבן זוג מתעלל או לזוגיות בעייתית. ( הבהרת ההבדל בין קנאה וכפייתיות לאהבה).

* הורות- פסיכולוגיה והתפתחות, ''בית ספר להורים'''.

יש נושאים שהזכרתי איתם עד היום אני לא ממש יודעת להתמודד. ( ראה לעיל לדוגמא החלפת גלגל)ואולי דווקא בגלל זה חשוב לדעתי ללמד אותם.

יש בוודאי עוד כמה נושאים ותחומים עליהם לא חשבתי.

מעניין אותי מה הייתם אתם מוסיפים. האם לדעתכם זה חלק מתפקידה של מערכת החינוך או תפקידם של ההורים? האם אתם מסכימים עם ההצעות שהעליתי? ( ''יהדות מעשית'' נראה לי נושא טעון. אם אתם חילוניים, האם הייתם מסכימים שילמדו נושא זה?).

אשמח אם תגיבו או תכתבו בבלוג שלכם אילו מיומנויות או קורסים ומקצועות הייתם מוסיפים .

 עריכה: הגעתי למומלצים! איזה כיף!

ותודה לטליק וkeyman בזכותם הצלחתי להביא את תמונת עמוד המומלצים.

הבנות שלי - תלמידות בית ספר יסודי קיבלו היום תעודה. התעודות שלהן ממש ממש טובות. ( אני בגילן לא קיבלתי תעודות כל כך טובות ). ועלו בי הרהורים- חלקם נוגים על התעודה שלי. להלן אחשוף את גיליון הציונים של התלמידה אמא דפנה.
תעודת הערכה ( או לא- הערכה )
שנת הלימודים: תש''ע
שם התלמיד(ה) : דפנה
הכתה: אמהות מבוגרות שצריכות כבר להבין דבר או שניים.
בית ספר ממלכתי אמהות עובדות ישראל
תרבות ישראלית עבודה חינוך ושפפה בכפיפה אחת.
מחצית ב'
הישגים לימודיים
*עקרונות חינוך תיאורטיים- שליטתך בחומר טובה מאוד ואף מצויינת. יש לך פוטנציאל.
*הכנת תסרוקות-מספיק. מסרקת ומכינה קוקו בלבד. אינך מסכימה לקלוע צמות כמספר ימות השבוע. אינך ממצה את יכלתך.
* הכנת ארוחת עשר- מספיק. מעבירה את המשימה לתלמיד אחר ( בעלך ).נחשב כהעתקה.
*השכבה לישון וקריאת סיפור- מספיק בקושי. נוטה להתחמק מהמשימה. בשנים קודמות השקעת רבות בתחום זה ומצופה שינוי מיידי. התירוץ שבנותיך יודעות לקרוא בעצמן אינו מתקבל.
*בישול-טוב מאוד. מתבקשת להעביר את המתכונים לבנותיך וחברותיך. יש לך את זה!

*נהגת בוסיות- טוב מאוד.מביאה את הבנות לחוגים ( הרבים ) בעקביות ובזמן.
*קצינת בידור וחווי''ה-טוב מאוד. דואגת להצגות סרטים טיולים מוזיאונים ואפילו אופרה לבנות.( ומה אתך? מתי את הולכת להצגת מבוגרים? )
*זמן איכות עם הבנות- מספיק . אינך מצליחה לחלק עצמך בו זמנית לשתי הבנות. לימדי סכיזופרניה בהקדם בבקשה.
*הכנת עבודות ומטלות- טוב. בנותיך מקבלות ציונים טובים בעקבות ניג'וסיך ובדרך כלל אינך מכינה להן את כל העבודה.( רק את מרביתה ).
*מתמטיקה- עליך לשפר ידיעותיך בלוח הכפל. הגיע הזמן.( אחרי שלמדת לוח כפל שלוש פעמים- בעצמך כתלמידה,עם הבת הבכורה ועם הבת הצעירה).
*אמנות ויצירה- טוב מאוד. מדביקה קלקרים ומקלות ארטיקים למופת. מצליחה מאוד בעבודה עם נייר עיתון. מנהלת מפגשי '' בוא אלי חבר נחמד'' וגם '' בוא אלי חבר לא נחמד'' יצירתיים למופת

*מעורבות בסביבה- מרבה להשתתף ולקחת חלק פעיל בפעילויות חברתיות. עליך ללמוד לעשן כדי להשתלב בפינת האמהות המעשנות.
*זוגיות-מספיק. עליך להשקיע יותר זמן ואנרגיות בתחום זה.תחום זה אינו פועל מעצמו.
*עבודה- טוב- טוב מאוד. משקיעה שעות רבות ביום וכן אנרגיות רבות בטיפול
באנשים וסיוע להם.הבעיה היא שאת חוזרת הביתה הרוגה. למדי לחלק משאבים.

*בת של אמך- את לא רוצה לדעת את הציון. פגישה פעם בשבוע והזמנה לארוחת ליל שבת וגם טלפון אחד ביום אינם מספיקים כלל. אחיך מטלפן לפחות פעמים ביום. הוא תמיד היה בן טוב, לא כמוך.
*מודעות וצמיחה אישית- יפה שאת מבטאת עצמך בבלוג.מה ייצא לך מזה ? 
חוות דעת מילולית מאת המחנכת והמחונכת ( הבת הבכורה ):
את אמא טובה ומיוחדת: את תורמת כל מה שביכולתך לתרום לנו ומוותרת על בילוי עם אבא שלנו [ בעלך] בשבילינו. אין לי מה לשפר אצלך חוץ מזה שאני חושבת שאת צריכה יותר זמן עם עצמך ועם בעלך [ אבא שלנו].
על פי החלטת המועצה הפדגוגית עולה לשנים נוספות של אמהות עובדת ואובדת .
בהצלחה!
אנו בהנהלה מאמינים ביכולותיך.(:

(קראתי לאחרונה מיומנו של מורה בפנימיה על היום הראשון בעבודתו, וכן גם עדות של מורה שהותקפה פיזית בבית ספר, כשתלמידים מסביב מעודדים את התוקף.נזכרתי ביום הראשון שלי בעבודה בבית-ספר יסודי.)

כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים הודיעו לי בשיחת טלפון שבעצם אני לא אלמד כיתות ח' אלא כיתות א'.. וגם ב'.. וגם ג'. כסטודנטית שהתעתדה לעבוד ב''חינוך אפור'' (הסבר בהמשך אולי) לפרנסתה,לא יכולתי להתווכח. ''נפלא'' אמרתי. ''אין בכלל בעיה'' הוספתי. הכנתי מערך שיעור שנראה לי מתאים, התכוננתי כמיטב יכולתי ו... ביום הראשון ללימודים שעה ראשונה בכתה א' הרגשתי בעצמי כמו בכתה א'. התרגשתי לקראת הלא נודע.
ידעתי שאני אהיה מורה''בגובה העיניים'',לא אעניש, לא אשפיל, אלא אתמוך ואנסה להפוך את הלימודים לחוויה.מכיוון שהיה לי קשר עם בני נוער, היה ברור לי שיילך לי קלי -קלות גם עם הקטנטנים.

בשעה שמונה צילצול. הלכתי לכתה. המוני ילדים קטנטנים התרוצצו מסביב. נגמר הצילצול .פתחתי את הדלת ובפנים עוד המון ילדים קטנים מתרוצצים. רובם לא הסתכלו עלי בכלל . מי שכן הבחין בי המשיך להתרוצץ.'' בוקר טוב'' אמרתי. הם המשיכו להתרוצץ. ''בוקר טוב, כולם לשבת בבקשה'' אמרתי בקול ממש רם, אבל עדיין לא התייחסו אלי בכלל. הייתי בהלם. מה עושים?

פתאום היה לי רעיון. מחאתי כפיים בקצב ( המנגינה של הו הא מה קרה צסקא אכלה אותה- למתעניינים) תוך שאני נכנסת לכתה ורומזת להם לחזור אחרי. באופן מפתיע זה עבד ואחרי כמה ''מנגינות'' במחיאות כפיים הקשיבו לי. אין לי מושג מה היה בהמשך השיעור. אני זוכרת את התחושה הזאת - לעמוד בדלת ולשאול את עצמי מה חשבתי  כשהסכמתי ללמד כיתות א'.
ואפרופו ה''מנגינה'' נזכרתי בסיפור.
נגן כינור מחונן הלך בג'ונגל.כיוון שחשש, ניגן לעצמו מנגינה יפהפיה. החיות החלו ללכת בעקבותיו ולהאזין. הנגן התיישב בקרחת יער וניגן. האריות הנמרים הברדלסים וחיות טרף אחרות היו מרותקות לצליליו. לפתע הגיע צבוע התנפל על הנגן וטרף אותו.'' מה עשית?'' שאגו עליו החיות בכעס.'' הוא ניגן כל כך יפה''.''מה אמרתם?'' שאל הצבוע תוך שהוא מקרב כפו לאוזנו. ''אני חרש לא שמעתי מה אמרתם''.
ב''ג'ונגל- הכתה'' ניסיתי בהמשך דרכי ככל יכולתי לעניין את התלמידים, להצחיק אותם, ללמד בעזרת משחקים, אבל המציאות הראתה לי שגם הנגן המוכשר ביותר יכול להיתקל בצבוע חרש. לכן אולי כדאי לנגן הזה להביא איתו ליער לא רק כלי נגינה. אולי תמונות..סרטים..או אולי ''כלי נשק''..!

גם ה''נגן'' המוכשר ביותר יכול להיתקל בתלמיד ש''טורף'' אותו.

זה לא פשוט להגיע יום למחרת שוב ליום עבודה ב''ג'ונגל''.

כשהייתי מורה, אספת הורים היתה אחד האירועים ה''פחות נחמדים''.
לימדתי כתה צפופה,בדרך כלל הכיתות הבעיתיות יותר בביה''ס.
היו תלמידים שהיה קשה איתם- בעיקר מבחינת השלטת המשמעת( שלא היתה הצד החביב עלי). אבל גם אצל הילדים הבעיתיים ביותר היה חן. היה קסם.
את החן הזה התקשיתי למצוא לעיתים אצל ההורים.
אספת הורים היא אירוע מלחיץ .גם אם הורה לא הגיע עצבני, תוך עשר דקות המתנה( בד''כ הרבה יותר) הוא יהיה האדם העצבני ביותר שפגשת.  בסוף ההמתנה בסופרמרקט לפחות אתה מצ'ופר בדברים טעימים. הבשורות שאני הייתי צריכה לספר על המלאכים הקטנים של כל הורה לא תמיד היו מרנינות.
  יש הורים שמושכים עוד ועוד זמן בתיאור כל הבעיות החברתיות של הילד תוך פירוט ההיסטוריה המשפחתית. מתמקחים על כל נקודה שהורדה במבחן וחושבים שהילד שלהם מלאך גם אם הוא עבר כל גבול. ויש גם בילבול קטן- לדעתם תפקידו של המחנך הוא לחנך, ותפקידם להיות חברים של הילד.

מילא התלונות אבל למה עכשיו כשיש תור כזה מעבר לדלת?

הייתי יוצאת מאספות ההורים מותשת , חושבת על הסבת מקצוע ומתפללת שאני לא אהיה מסוג האמהות המרירות שמתנפלות על המורה.

אני זוכרת איך שיוועתי לאיזו כוס קפה ועוגה או משהו שימתיק את יומי.חשבתי שכשאני אהיה אמא, אביא עוגה או משהו טעים ואתן למורות- לא דווקא למורה של הילדים שלי, אלא לכל המורות. פשוט כי הן עושות עבודה קשה שלא מוערכת ולא מתוגמלת ואני  בהחלט יודעת להעריך.
עכשיו דקה לפני אספת ההורים. לא הכנתי עוגה. אפילו לא קניתי משהו.אבל את ההבטחה האחרת אני אקיים- סתם אשתדל להיות נחמדה למורות ולהעביר את המסר שאני  מעריכה את המאמצים שלהן.