דפנה אמא עובדת אובדתאמא עובדת ולפעמים אובדת. מנסה להיות אמא נהדרת ולא תמיד מצליחה. קוראת מחנכת מבלה מבשלת אופה מארחת מטיילת מבקרת נהגת בוס וכמעט הכל עם ילדים |
| 1/2010
לאה גולדברג
מתוך ''אהבתה שלתרזה די מון'' מאת לאה גולדברג
''מה ישאר? מילים, מילים כאפר
מאש הזאת שבה לבי אוכל,
מחרפתי, מכל אושרי הדל
רק אותיות החתומות בספר.
מי יאמין בהעלם הגל
בעצמתו אשר אינה חוזרת-
לו גם נותר בכסות חולות חיורת
סימן של מגעו,רפה וקל?''
יש משוררים ומשוררות שנחשבים ''קנוניים''. אני מאוד מתחברת ללאה גולדברג. היא כתבה בפשטות, במטאפורות שקל להבין , ומתוך עולם נשי יצרי ורגשי.
השאלה שמעלה לאה גולדברג בשיר, היא שאלה תקפה גם כיום. אני כותבת בלוג ונהנית לקרוא גם בלוגים של אחרים. כותבת שירה ונהנית לקרוא שירה.
''מה ישאר? מילים, מילים כאפר''
מדוע אנו כותבים? מתוך רצון להיחרט באיזשהוא זיכרון קולקטיבי? איזה סימן נשאיר אחרינו?
לאה גולדברג כותבת על רגשות עזים:''האש הזאת שבה לבי אכל'' .
בתקופתנו הכתיבה יותר ''רזה'' פחות רגשית. אנחנו מחפים בציניות על הרגשות.
עולמנו הוא עולם עוד יותר ''חופז ובן חלוף'' מבתקופתה של לאה גולדברג.
עולמנו -תרבות אינסטנט בה אין הרבה סבלנות. תרבות קליפים וזיפזופים.
ויחד עם זאת יש מקום לא רק לטלביזיה משחקי מחשב ואינטרנט. אנשים אכן מתעניינים בעולמם של אנשים אחרים. אנשים קוראים ספרות יפה , שירה,ו...בלוגים.
''פלטה אהבתי את אלמוגיה,
ודייגים שנזדמנו בחוף
אספו אותם וישאום הרחק,
וזר משתעמם בהם נוגע,
ובעולם חופז ובן חלוף
הזמן בהם כילד ישחק.''
האם לאה גולדברג אקטואלית כיום? בשבילי התשובה חיובית.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
