קראתי היום שיר מקסים :
אווזים/ אגי משעול
אפשטיין המורה שלי למתמטיקה ,
אהב להוציא אותי ללוח.
אמר שהראש שלי מתאים רק לכובע.
אמר שציפור עם שכל כמו שלי
היתה עפה אחורה.
שלח אותי לרעות אווזים.
עכשיו במרחק שנים מן המשפט הזה,
כשאני יושבת תחת הדקל
עם שלושת האווזים היפים שלי,
אני חושבת שאולי הרחיק אז לראות,
המורה שלי למתמטיקה,
והצדק היה עמו,
כי אין מה שישמח אותי יותר
מאשר לראות אותם כעת
עטים על הלחם המפורר,
מכשכשים בזנבם השמח,
קופאים רגע דם
מתחת לרסיסי המים
שאני מתיזה עליהם
מן הצינור,
זוקפים את ראשם וגופם
נמתח אז כזוכר
אגמים רחוקים.
מאז מת כבר המורה שלי למתמטיקה
ומתו גם בעיותיו שאף פעם לא עלה בידי
לפתר.
אני אוהבת כובעים,
ותמיד בערב
כשהציפורים חוזרות אל העץ,
אני מחפשת את זאת שעפה אחורה.
השיר המקסים הזה העלה בי את התהייה מהם המשפטים שנאמרו לנו בעבר, במיוחד בתקופת ילדותנו.
לכל אחד מאיתנו יש ''קלטת'' ( בימינו דיסק) בה מושמעים במוחנו משפטים שנאמרו בדרך כלל ע''י דמויות משמעותיות וקרובות כמו הורים ומורים.
לצערי פעמים רבות המשפטים הם משפטים שליליים כמו:'' מה ייצא ממך'' ''אתה ילד רע'' וכ''ו.
מה מהמשפטים האלה אנחנו זוכרים, מה מלווה אותנו כצל?
מהו המאזן-כמה משפטים הם חיוביים מלאי אופטימיות ומעודדים לעומת המשפטים האחרים- הפסימיים הממעיטים ביכלתו של אדם?
מי הן הדמויות מאחורי המשפטים ומה הדמויות האלה עשו לנו?
מה אנחנו עשינו עם המשפטים האלה מאז?
אגי משעול עשתה מהלימונים לימונדה. היא מתיחסת בשירה במידה רבה של הומור לביקורת שהופנתה כלפיה, ביקורת הורסת.
המסר שהמורה העביר הוא שהדוברת בשיר חסרת תקווה, לא תצליח ללמוד, שהיא למעשה מטומטמת.
ראשה מתאים רק לכובע ולא לחשיבה ( בוודאי לא חשיבה מתמטית או מדעית). העתיד המתאים לה הוא להיות רועה.
הזדהיתי מאוד עם השיר כי מתמטיקה מעולם לא היתה הצד החזק שלי. אני לא שמעתי מעולם ממורים (כולל מורי מתמטיקה) משפטי ביקורת כאלה ועם זאת, חוויתי זאת כעדה. אני בטוחה שאפילו היום, כאשר זה מאוד לא ''פוליטיקלי קורקט'' , יש מורים היורדים לחיי תלמידיהם במשפטים מתוחכמים וציניים כאלה ואחרים.
היכולת של מורים להשפיע על הדימוי העצמי של תלמידיהם היא עצומה. דרושים כוחות נפש מרובים, תמיכה רבה ולפעמים גם מרחק של שנים, כדי להתגבר על נזקים. מצד שני משוב עידוד של מורים פעמים רבות יכול לקדם תלמידים שיגיעו למיצוי מלא של הפוטנציאל שלהם.( אפקט פיגמליון).
הייתי רוצה שחלק מתהליך הכשרת מורים יהיה עיסוק בנושא מתן משוב.
בעצם- הייתי רוצה שכל תלמיד וכל אדם ילמד לתת משוב אפקטיבי, ולהימנע ממתן משוב הרסני ופוגעני.
משוב כזה מגיע גם לציפור שעפה אחורה וגם לציפור שעפה קצת הצידה.
ובלי ציפורים כאלה יהיה לנו משעמם.
תמונת אווזים בשוויץ מתוך ויקיפדיה
חגית ר כתבה פוסט בהשראת נושא הפוסט שלי. אני שמחה שהפוסט שלי שימש השראה ועוד לפוסט כזה..
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=272958&blogcode=13662825
מומלץ!