לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דפנה אמא עובדת אובדת

אמא עובדת ולפעמים אובדת. מנסה להיות אמא נהדרת ולא תמיד מצליחה. קוראת מחנכת מבלה מבשלת אופה מארחת מטיילת מבקרת נהגת בוס וכמעט הכל עם ילדים

כינוי:  coralya

בת: 62



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2010

מיומנה של מורה (לשעבר)- שלום כתה א'


(קראתי לאחרונה מיומנו של מורה בפנימיה על היום הראשון בעבודתו, וכן גם עדות של מורה שהותקפה פיזית בבית ספר, כשתלמידים מסביב מעודדים את התוקף.נזכרתי ביום הראשון שלי בעבודה בבית-ספר יסודי.)


כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים הודיעו לי בשיחת טלפון שבעצם אני לא אלמד כיתות ח' אלא כיתות א'.. וגם ב'.. וגם ג'. כסטודנטית שהתעתדה לעבוד ב''חינוך אפור'' (הסבר בהמשך אולי) לפרנסתה,לא יכולתי להתווכח. ''נפלא'' אמרתי. ''אין בכלל בעיה'' הוספתי. הכנתי מערך שיעור שנראה לי מתאים, התכוננתי כמיטב יכולתי ו... ביום הראשון ללימודים שעה ראשונה בכתה א' הרגשתי בעצמי כמו בכתה א'. התרגשתי לקראת הלא נודע.
ידעתי שאני אהיה מורה''בגובה העיניים'',לא אעניש, לא אשפיל, אלא אתמוך ואנסה להפוך את הלימודים לחוויה.מכיוון שהיה לי קשר עם בני נוער, היה ברור לי שיילך לי קלי -קלות גם עם הקטנטנים.


בשעה שמונה צילצול. הלכתי לכתה. המוני ילדים קטנטנים התרוצצו מסביב. נגמר הצילצול .פתחתי את הדלת ובפנים עוד המון ילדים קטנים מתרוצצים. רובם לא הסתכלו עלי בכלל . מי שכן הבחין בי המשיך להתרוצץ.'' בוקר טוב'' אמרתי. הם המשיכו להתרוצץ. ''בוקר טוב, כולם לשבת בבקשה'' אמרתי בקול ממש רם, אבל עדיין לא התייחסו אלי בכלל. הייתי בהלם. מה עושים?


פתאום היה לי רעיון. מחאתי כפיים בקצב ( המנגינה של הו הא מה קרה צסקא אכלה אותה- למתעניינים) תוך שאני נכנסת לכתה ורומזת להם לחזור אחרי. באופן מפתיע זה עבד ואחרי כמה ''מנגינות'' במחיאות כפיים הקשיבו לי. אין לי מושג מה היה בהמשך השיעור. אני זוכרת את התחושה הזאת - לעמוד בדלת ולשאול את עצמי מה חשבתי  כשהסכמתי ללמד כיתות א'.
ואפרופו ה''מנגינה'' נזכרתי בסיפור.
נגן כינור מחונן הלך בג'ונגל.כיוון שחשש, ניגן לעצמו מנגינה יפהפיה. החיות החלו ללכת בעקבותיו ולהאזין. הנגן התיישב בקרחת יער וניגן. האריות הנמרים הברדלסים וחיות טרף אחרות היו מרותקות לצליליו. לפתע הגיע צבוע התנפל על הנגן וטרף אותו.'' מה עשית?'' שאגו עליו החיות בכעס.'' הוא ניגן כל כך יפה''.''מה אמרתם?'' שאל הצבוע תוך שהוא מקרב כפו לאוזנו. ''אני חרש לא שמעתי מה אמרתם''.
ב''ג'ונגל- הכתה'' ניסיתי בהמשך דרכי ככל יכולתי לעניין את התלמידים, להצחיק אותם, ללמד בעזרת משחקים, אבל המציאות הראתה לי שגם הנגן המוכשר ביותר יכול להיתקל בצבוע חרש. לכן אולי כדאי לנגן הזה להביא איתו ליער לא רק כלי נגינה. אולי תמונות..סרטים..או אולי ''כלי נשק''..!


גם ה''נגן'' המוכשר ביותר יכול להיתקל בתלמיד ש''טורף'' אותו.


זה לא פשוט להגיע יום למחרת שוב ליום עבודה ב''ג'ונגל''.

נכתב על ידי coralya , 11/3/2010 19:01   בקטגוריות בית ספר  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של coralya ב-10/6/2010 21:31
 



ליהי לפיד מצדיעה לנשים לרגל יום האשה


ליהיא לפיד מצדיעה לנשים
לרגל יום האישה: לליהיא לפיד יש מילה טובה לנשים שבחרו בקריירה, לנשים שהעדיפו לגדל ילדים בבית, לחד הוריות, למתגרשות ולנשואות. בקיצור - לנשים באשר הן .
כמה חבל שזה לא קטע שאני כתבתי, אבל היא הוציאה לי את המילים מהפה( אילו הייתי יודעת להוציא כל כך יפה את המילים מהפה..)
ליהיא לפיד
פורסם: 08.03.10, 12:51
היום יום האישה. היום שבו מדברים על כמה יותר וכמה פחות, כמה כסף וכמה אחוזים. אבל אני רוצה לנצל את היום הזה לעשות משהו אחר לגמרי.

אני רוצה להצדיע.

אני רוצה להצדיע לכל הנשים ששיחקו אותה. לאלו שכן מנהלות, ממנכ"לות ונמצאות אי שם במעלה הסולם. אני יודעת שלא היה קל להגיע לשם, ושבדרך היו לא מעט גברים, וגם כמה נשים, שלא ממש פירגנו.

אני רוצה להצדיע לכל הנשים שבחרו, אחרי הלידה, לרדת לחצי משרה, כי זה מה שהתאים להן.

ואני רוצה להצדיע גם לאלו שבחרו להישאר בבית ולגדל את הילדים. אני יודעת שזו הייתה החלטה לא קלה, ושלא פעם שמעתן מישהו אומר עליכן שאתן לא עושות כלום. מי שאמר את זה - לא מבין כלום.

אני מצדיעה לכל אישה שאי פעם נתנה לאהבה לסחוף אותה. כי זה אומר שהיה לה אומץ לפתוח את ליבה.

אני רוצה להצדיע לכל אישה שאי פעם התחתנה, ונשבעה לאהוב לעולמים. כי היא לקחה אחריות.

אני מצדיעה לאלו שהנישואין שלהן הצליחו, על הבחירה הנבונה, על החוכמה והדבקות במטרה. אני רק רוצה להזכיר שיש פה גם עניין של מזל, אז מותר להגיד טפו טפו טפו.

אני מצדיעה לאלו שזה לא הצליח להן, והן התגרשו. לאלו שידעו להגיד שלא טוב להן, והלכו. אך גם לאלו שדווקא לא רצו שהבית יתפרק, ועשו הכל כדי לשמור עליו, אך לא הצליחו. אני מצדיעה לכל הנשים שבהלך השבר הזה זכרו שמה שחשוב זה לדאוג שלילדים יהיה כמה שפחות כואב.

אני מצדיעה לכל מי שנשאה ברחמה תינוק. על זה שהיא הסכימה לקבל את הקילוגרמים העודפים, הבחילות והצרבות, אך עדיין ליטפה באהבה את הבטן התופחת ושמרה עליה מכל משמר.

אני מצדיעה לכל מי שילדה. לכל מי שילדה עם אפידורל, בלעדיו, בבית חולים, בבית או במונית בדרך. ואני עוד יותר מצדיעה לכל מי שעברה את זה, ושעשתה את זה שוב.

אני רוצה להצדיע לכל הנשים שהן אמהות חד הוריות מבחירה. אני יודעת שאתן מרגישות את כובד האחריות על כתפיכן כל יום וכל שעה, ושזו הייתה החלטה שדרשה הרבה אומץ, ושעשיתן אותה כי רק רציתן להעניק אהבה. אני גם יודעת שאתן מעניקות אותה מכל לבכן.

אני מצדיעה לכל הנשים שעוברות שבעה מדורי גיהינום בטיפולי הפריה. על הקושי הנפשי ועל הקושי הפיזי, ומאחלת לכן שזה יצליח.

אני מצדיעה לכל מי שאימצה ילד. זה הדבר הקדוש ביותר שאפשר לעשות.

אני מצדיעה לכל אמא שרואה שלילד שלה קשה, והיא עוקרת הרים בשבילו. אני יודעת שלא תמיד רואים כמה השקעת, כמה לילות לא ישנת, וכמה דמעות שפכת. אבל אני גם יודעת שהילד שלך מרגיש את האהבה הזו.

אני מצדיעה לכל הנשים המתזזות. מתזזות בין הבית לעבודה ולילדים, בדרכים ובפקקים, ועוד מצליחות לדחוס באמצע איזה שיעור התעמלות כדי להיראות טוב. אני מצדיעה לאלו שעושות מרתון, לאלו ששוחות ולאלו שעושות יוגה או פילאטיס. אני גם מצדיעה לאלו שרק נשבעות שיום אחד הן יתחילו.

אני מצדיעה לכל הנשים שבחרו את הדרך, ולכל הנשים שהדרך היא זו שקבעה להן איך ללכת. לאלו שהחיים לא היו קלים אליהן, ולאלו שעושות הכל כדי שלאחרים יהיה טוב וקל.

עכשיו קחו רגע, כל אחת מכן, ותצדיעו לעצמכן. אתן נשים. זה לא תמיד קל. והיום מותר לכן להיות גאות.
http://www.petitiononline.com/ch4ny123/
ואני ( דפנה אמא עובדת אובדת) רוצה להוסיף הצדעה לליהי לפיד שכותבת כל כך יפה!
נכתב על ידי coralya , 11/3/2010 08:56  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נ*גה ב-7/3/2011 23:26
 



תשובות לשאלון השבועי


האם אתן אוהבות לקרוא?
פעם הייתי תולעת ספרים אמיתית.כיום הרבה הרבה הרבה פחות. קוראת תוך המתנה שהבנות יסיימו חוג או לפני השינה..

ספרים או סיפורים קצרים?
שניהם

ספרים קצרים או ארוכים [מעל 400 עמ’]?
לא משנה . אבל ספר ממש ממש ממש ארוך לא אקרא אם הוא משעמם בהתחלה.בספר קצר יש סיכוי שכן אמשיך.( אינרציה)

מהו הז’אנר המועדף עליכן?
לאחרונה סיפורים מהמזרח הרחוק. ביוגרפיות,דרמות וקטעים קומיים מאוד אהובים אם הם טובים וברמה.

מהו הספר או הספרים האהובים עליכן ביותר?
יש המון. ספרים אחרונים שנהניתי מהם: מועדון גרנזי לספרות, המפתח של שרה, האוהל האדום, יונה ונער,תולדות האהבה של קראוס,מים לפילים..

מדוע אתן אוהבות אותו/אותם?
להיות תיירת בעולמו של מישהו אחר- בגיל שונה מין שונה ארץ אחרת ולראות את העולם מבעד לעיניו.התיירות הכי מוצלחת שיכולה להיות ועוד בחינם..

קוראות סיפורים של יוצרים אנונימיים באינטרנט?
פחות סיפורים ויותר בלוגים רגילים כתבות ביקורות..

מה לדעתכן צריך להיות בספר טוב?
דפים ראשונים סוחפים הומור, מבט מעניין על החיים.

קוראות ספר בבת אחת או מתענגות עליו לאט לאט?
תלוי יותר בנסיבות ובשאלה אם יש לי זמן מאשר בהעדפה.מעדיפה בבת אחת.( כמו בממתקים- מחסלת חבילת שוקולד בבת אחת ולא מסוגלת לשמור ל''אחר-כך'')

קוראות ספרים פעם אחת או כמה פעמים?
ספרים ממש טובים בלבד כמה פעמים

מעדיפות ספרות מקור או תרגום?
כשלמדתי ספרות עברית באוניברסיטה עברו כמה וכמה שנים של מרד והחרמת ספרות עברית. רק עכשיו זה עובר לי.

כיצד אתן בוחרות ספר [עטיפה, כריכה אחורית, המלצות, שם הסופר, דרך אחרת]?
שילוב- שם הספר שם המחבר המלצות אבל הכי הכי - העמודים הראשונים. אם אין חיבור- בחזרה למדף.

ולסיום: איזה ספר הייתן לוקחות איתכן לאי בודד?
זו השאלה הכי קשה. ואיזה אדם הייתי לוקחת לאי בודד?ואת מי אתה אוהב יותר- אבא או אמא?אי אפשר לבחור אחד אבל אולי את... התנך כי יש בו את הכל.

נכתב על ידי coralya , 9/3/2010 22:28  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גשם


בפורים היה גשום. גשם זלעפות ירד. נסעתי במכונית עם משפחתי, מאושרת שאני במכונית החמימה והנוחה, זוכרת את התקופה הארוכה בה התניידתי באוטובוסים בגשם.
מוקדם בבוקר החג והרחובות היו די ריקים. בפינת הרחוב, במעבר חציה, אדם מבוגר בדק בעזרת מקל ההליכה שלו את גובה המים . המקל נכנס בערך במחצית גובהו למים. אם האדם הזה חייב לעבור את הכביש, המים יעברו את ברכיו. נסענו הלאה ולא ראיתי האם עבר או לא. הניקוז בעירי גרוע מאוד וגם בהמשך הדרך השלוליות נראו עמוקות מאוד.
בתחנת אוטובוס ישבה אשה מבוגרת. מכוניות שעברו התיזו מים לכיוונה.היא המשיכה לשבת  ולא קמה משם. כשהתקרבנו ראיתי שהאשה בוכה. אשה יושבת לבד בתחנת אוטובוס רטובה ובוכה בחוסר אונים. כנראה היתה חייבת להגיע למקום כלשהוא ואין לה מספיק כסף להשתמש במונית. ואולי אין לה בית בכלל ואין לה לאן להגיע. כשנסענו משם היא עדיין חיכתה בתחנת האוטובוס. המכונית שלנו נסעה מהר ורק אני ראיתי אותה. המשכתי בנסיעה במכונית הנוחה והחמימה ולא ביקשתי מבעלי לעצור. למעשה לא היה לנו מקום במכונית, אבל עד שהתחלתי להגיב ממילא נסענו הלאה. חשבתי על אנשים מבוגרים, זקנים, עניים, בודדים בגשם והתחשק לי לבכות.
נכתב על ידי coralya , 2/3/2010 19:01  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לcoralya אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על coralya ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)