לפני עשרים ומשהו שנים טיילתי ביפן. למען האמת לא הייתי גיישה אבל הכותרת מצאה חן בעיני. ( אפשר להאשים את טליק מהבלוג ''פנימי גובלן'' .שכתב על חשיבות כותרות של פוסטים?). אבל גייג'ין ( זרה) וג'ינג'ית בהחלט הייתי.( וג'ינג'ית עודני).
זמן קצר לפני הטיול פגשתי זוג חברים של הורי. ''את לא רצינית'' אמרו לי. ''מה פתאום מזרח רחוק? והוסיפו:''נו, את תטוסי ליפן כמו שאנחנו נטוס ליפן''. '' אם כך, כנראה ניפגש ביפן ' אמרתי להם ''בנימוס''.
לאחר הטיסה ליפן, כבר בתחנת הרכבת התרשמתי מהמוני היפנים שנראים כמו נהר אנשים או עדר נמלים ( כולם נראים זהים) כל אחד הולך במהירות רבה ליעדו. הם לא מישירים מבט אבל גם לא נתקלים זה בזה.הכל נקי להפליא ועובדי נקיון בעלי כפפות לבנות מבהיקות עמלים בשקדנות. עובדי רכבת תחתית אחרים (גם הם במדים מבהיקים וכפפות לבנות) תפקידם בחיים הוא לדחוף אנשים לקרונות עמוסים והם דוחסים את הקרון באנשים. הכל בשקט מוחלט ובנימוס .
ברכבת ישבו לידנו שתי יפניות- צעירה ומבוגרת. במשך כחצי שעה המבוגרת דיברה והצעירה הגיבה אך ורק בקריאות שמביעות הקשבה. ביפן ההקשבה היא הקשבה פעילה מאוד מלווה בקריאות בקול רם : '' סו דס נה''( כך זה הא?). תארו לעצמכם שיחה בטלפון ביפן. המקשיב חייב לאמר בקול רם ובהתלהבות אמירות כגון:''מה, באמת? מה אתה אומר! וואו מדהים!. בשלב מאוחר יותר נתקלתי בהקשבה הפעילה גם בטלויזיה כאשר שני הקריינים- ה''מיקי חיימוביץ' ו''יעקב איילון'' שלהם מופיעים. כשהאחד מדבר האחר משמיע את קריאות ההתפעלות שלו ''האם זה כך! מה אתה אומר'' ו''הייתכן''תוך קידה מנומסת מדי פעם . המצלמה מתמקדת בשניהם בו זמנית כדי להראות את התגובות של השותף ה''שקט''.
כללי הנימוס ביפן מאוד נוקשים. הצעיר מכבד את המבוגר. כשהמבוגר מדבר הצעיר שותק. חשבתי איזו סבלנות יש ליפנית הצעירה ש''חופרים'' לה במשך נסיעה ארוכה. ואיך אני הייתי מגיבה כלפי אמא שלי בסיטואציה זהה?
הנימוס היפני מתבטא גם בקידה. כשיפנים נפרדים זה מזה הם כמובן קדים. הבכיר פחות שהוא בדרך כלל גם הצעיר יותר קד קידה עמוקה יותר. הכל ברור. אבל כששני יפנים שמעמדם דומה נפרדים, יש בעיה. מתחילה שרשרת קידות כשכל אחד קד נמוך מהאחר ומתחשק לאמר להם''יאללה יאללה, תישארו כאן עד מחר?''.
במסגרת כללי הנימוס ביפן, מאוד לא מנומס לאמר ''לא'', ובכלל להשיב בשלילה. בהמשך שהייתי ביפן היינו אמורים לערוך נסיעה למקום רחוק כדי להיפגש עם מכר יפני. רמי, שותפי לטיול, טילפן ברגע האחרון למכר והזכיר לו שאנחנו בתחילת דרכנו אליו. הוא שאל האם זה בסדר, והיפני אמר שזה בסדר. הוא מחכה. ואז רמי נזכר בנימוס היפני ושאל: ''אולי כדאי שלא נגיע?'' '' נכון'' אמר היפני. ואז הסתבר שאין שום סיכוי שהיפני יכול היה להיפגש איתנו. היינו אמורים לעשות את דרכנו הארוכה לשווא, אבל מבחינת החבר היפני שלנו תשובה שלילית היא בוטה מדי ..
גם לדבר על דברים באופן החלטי או פסקני מאוד, לא מנומס ביפן. הניסוח חייב להיות עקיף ועמום. דוגמה לכך קיבלנו כששאלנו מכר יפני אחר מה שלום אשתו. התשובה היתה :'' בסדר, אבל אולי מעט טיפה בעייתי, כי אולי, ממש קצת, הרגל שלה שבורה''. שזה בערך כמו להיות ''קצת '' בהריון.
כשהגענו לתחנה בה ירדנו מהרכבת ראינו קטטה בין רוכלים. האחד הכה את האחר הנמוך הרזה ממנו מכות נמרצות תוך קללות וגידופים. גם כשהמוכה שכב שרוע על הארץ הוא המשיך לבעוט בו. סביבם נאסף קהל וצפה במחזה. הייתי מזועזעת לחלוטין וניסיתי לאמר להם ''פוליס''. אז עוד לא ידעתי שהם לא ממש מבינים אנגלית. הבטתי ביפני שעמד לידי וראיתי שהוא מחייך ומרוצה מקרב האיגרוף חינם שנקרה בדרכו. המוני האנשים שצפו באלימות לא ניסו להפריד בין הניצים, או לטלפן למשטרה.
תקריות אלימות הן נדירות ביפן אבל אני נחתתי הישר לתוך תקרית שכזו. הניגוד בין הנימוס היפני לבין התוקפנות המתפרצת ו(חוסר) התגובה למקרה אלימות, הפתיעו אותי מאוד .
בהמשך נתקלתי בניגודים רבים. יפן היא למעשה ארץ שהמאפיין אותה הוא ניגודים.
ביפן כשנכנסים לחנות נשמעת ברכה לכל מבקר: ''הירשיימסן'' - ''ברוכים הבאים''. כשנכנסים למסעדה שומעים את המלצרית אומרת זאת בקולה הצפצפני, את המלצרים האחרים מברכים ואפילו קול הבס של הטבח נשמע ממעמקי המטבח בברכה. כשנכנסים לכלבו והדלתות נפתחות באופן אוטומטי, רמקול משמיע את הברכה לכל אורח שנכנס.
כך השמיעה לי יפן את הברכה ''ברוכה הבאה'' .כך שמעתי את ה''הירשיימסן'' שלי בתחילת דרכי ביפן.
טליק ( ''פנימי גובלן''), חותם את הפוסטים שלו ב''תהיו טובים''. אני רוצה לחתום פוסט זה באופן הולם ב'' תהיו מנומסים- אבל לא בהכרח כמו היפנים''.
קונבנווה ( לילה טוב) בינתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
