החלום:

בהתחלה ישבנו מסביב לשולחן ואכלנו. אני כבר לא זוכרת מי היה שם, מישהי שם הייתה עם דיכאון נוראי,אבא שלי היה איש שרירי וגדול, היה שם איזה חבר שלי ואני הייתי בן. כשכולם הלכו, אני חברי הלכנו לחומה ארוכה שאפשר ללכת עליה, כמו גשרוהיא בתוך הים, לא יותר מדי קרוב לחוף, אך היא אינה מתקרבתאליו. חברי אומר שלא נוכל ללכת עליה כי יש שם קטע מוצף וזה לילה. לפתע, מתוך העלטהשבהינו בה על הגשר, מופיע עטלף ענקי, לבן ומוצץ דם. ציפינו לו. אנחנו מוציאים את הציוד, הוא עף היישר עלינו ואנחנו מנסים לתפוס אותו. בדו"ח היום, כשנפגשים עם כל הקבוצה, המנהיג שואל כל אחד בתורו אם היו עדים, הרוב לא עשו כלום גם כך. דרך אגב, עכשיו כבר הפכתי לבת. אני אומרת שלא היו עדים והעבודה הושלמה.

אני ואמא יושבות בתחנת אוטובוס, אני שואלתאת אמא אם סבתא מתה ואמא אומרת שברור וכבר הייתה הלוויה, הם שמו לב שהיא גוססת כשהיא הפסיקה לגמרי לדבר ושוטטה בחוסר מעש. סבא מאוד מדוכא מהעניין והם חוששים לחייו. אני מתחילה לבכות קצת, אך מנסה לעצור בעדי. באה לקחת אותי מכונית, חוץ מסוניה ואבא שלה, אני לא זוכרת מי עוד היה שם. רק שבמכונית היו כבר 6 אנשים וגם אני הייתי צריכה להכנס.

בקשר לדוסים המזדיינים אני אספר מאוחר יותר או מחר, אני יותר מדי מעוצבנת עכשיו!!

מה נפלא יותר מהתקפי זעם?!