דבר ראשון, אני רוצה להודיע לכל האנשימים שאני קוראת בבלוגים שלהם שאם הייתי יכולה להגיב, הייתי מגיבה!! אבל המחשב שלי (כוס עאמק!!!!!), מסיבה לא ברורה, לא נכנס לתגובות באף בלוג!! למזלי את התגובות בבלוג שלי אני מקבלת בפלאפון, וכדי להגיב לתגובות מטומטמות בבלוגי, אני צריכה להכנס לאינטרנט שבפלאפון.. בעע.. פתטי..

דבר שני, אני לא רציתי מעולם לכתוב פה משהו אישי מדי (מחשבות, רגשות, חיי חסרי המהות וכיוצא בזה), אבל אין לי משהו טוב יותר לכתוב.. טוב, אז זה מתחיל בזה שאני יותר מדי שוקעת בעולמם של ספרים וכשאני מסיימת לקרוא ספר טוב, שהלוואי שהייתי חיה בו, אני נכנסת לדיכאון על כך שזהו, זה נגמר והי! המציאות שלי גרועה, עדיף לשקוע בעולם החלומות. ובכן, לפניי חידוש.. התברר לי שהנני מנסה (בתת מודע, כי אני לא באמת מנסה ומתאמצת, זה בא כזה בעצמו), לאמץ לעצמי את התנהגותם של גיבורי הספר החביבים עליי ביותר, והנה צצה מחשבה, אני לא חסרת אישיות שאני מאמצת לעצמי אישיות של אחרים, אך כנראה הנני כ"כ שונאת את עצמי, את מהותי ואישיותי, שאני מנסה לשנות אותה בכל דרך אפשרית, אפילו בלי מודעות. אני שונאת כשהמוח פועל בלי רשותי, שעות נוספות, אני צריכה לשלם על זה אח"כ.. בעע..

אני מקווה שלא זיינתי מדי בשכלכם הקט והאפרפר.. ועוד דבר קטן, אם מישהו אשכרה יקרא את כל זה, אני מעדיפה שלא יגיב כלל, אם ברצונו להשאיר איזו תגובה מטומטמת..

עם יותר מדי תגובות מטומטמות, הפוסט ימחק.

נ.ב.

דאמנ המנגה הזאת! היא הרגה לי חצי מההומופוביה! תראו!

אוחחחחח.. זה כזה יפה!! יוקי הוא כזה כוסון!

הא! יש לי תמונה רק שלו!! וואלה:

מיאו.. טוב.. אני חושבת שאסיים בזה.. אבל רק רגע!! נזכרתי במשהו! למישהו מכם אולי יש איזו דרך מאוד כואבת להכאיב לעצמי? כי כבר די נמאס לי מסתם חתכים קטנים.. וגם מלדפוק את הראש בקיר עד זוב דם (פעם אחרונה שעשיתי את זה, הסתובבתי שבוע עם כובע בבית, שההורים לא יראו את הפצע).. הצלפות זה נחמד.. למישהו יש שוט או אולי צינורות ארוכים ודקים מפלסטיק(יש לזה אפקט של שוט)? עוד רעיונות? פליזי פליז?