הערה: אני מנסה לעשות את הבלוג הזה לא כ"כ משעמם, אז קבלו נא!!

דבר ראשוני, חשבתי לעצמי שאם הייתי אומרת לאמא שלי את הסיבה האמיתית לפצע שיש לי על המצח, זה היה נשמע משהו כזה: " שתדעי לך, שכל פעם שאת מתעלמת ממני, אני חותכת את עצמי או דופקת את הראש בקיר עד שיורד לי דם, Now you love me ?"

דבר שני, נראה לי צומח לי תלתל, ממש כזה מקדימה של הראש, באמצע. או שזו סתם שערה עקומה.

דבר שלישי, פגשתי עכשיו את רנדר עם איזה חייל, והיא כזה שלום, מריחה אותי, שואלת אם עישנתי, שואלת על התחבושת שעל היד ומסיקה את המסקנה שמסיקים כולם: שאני מנסה להסתיר את החתכים. ובכן, לא! אני באמת נקעתי את היד!! ומה לעשות, גם אני הבנאדם היחיד שאני מכירה שנוקע לעצמו כל מיני חלקי גוף מתוך שינה (ביי דה ווי, נראה לי ששוב ישנתי עקום, כי כואב לי לסובב את הראש לצד שמאל). כל מקרה, הקטע המצחיק שאחרי שכזה דיברתי איתה קצת והחייל הזה שאל אותי אם יש לי אח ובלה בלה.. אנחנו כזה עומדים, אחד מול השני ושותקים ואז אני כזה מסתובבת פתאום ואומרת: " טוב, אני לא אפריע לכם, ביי!!", ואפשר היה לשמוע כזה את רנדר אומרת: "טוב.." (יענו: "מוזרולה..").

דבר רביעי ואחרון, כדי שתדעו שלפעמים כשאני מסתובבת ברחוב ומדברת עם עצמי, זה לא רק בגלל שאין לי חברים, זה גם בגלל שאני כותבת שירים בראש/פלאפון/דף והנה ההוכחה לשיר שכתבתי היום בעודי מטיילת עם הכלב. זה בטח נראה ממש מוזר: בנאדם הולך ברחוב עם הכלב, מדבר אל עצמו, עוצר פתאום, כותב משהו על דף ואז ממשיך ללכת ולדבר אל עצמו. הנה השיר, שגם ממש אהבתי, דרך אגב (בלי כותרת עדיין):

בארץ נעלמת

כל חלום כבר נשכח

והרוח נוהמת

סיפור על כאב בלתי נסלח

הציפורים שם לא עפות

זה אך הולכות על אדמה

אך מעולם הן שואפות

לעוף מעל זו השממה

הפרחים שם לא פורחים

והעצים כבר לא גדלים

אפילו הכוכבים כבר לא בוכים

על אדמה שורצת תולעים

השמיים שם לרוב כהים

ומוארים לעת באור

מלהקות של פרפרים תועים

שמחפשים דרכם לחזור

וברגע של תמיהה

מגלה אני פתאום

שזו בעצם בבואה

של עצמי בתוך חלום

סביר להניח שתוכלו לקרוא את השיר הזה גם בבמה, אבל הם מאשרים אחרי כ"כ הרבה זמן שזה בטח יקרה רק בעוד איזה חודשיים. אם בא לכם, אתם יכולים להציע לי כותרת לשיר הזה, יאללה, בוא נראה עד כמה אתם יצירתיים. חיחי

טה טה