היום ויק ואני נסענו לרמלה לחפש את הספר הכ"כ פופולרי במכניקה הנדסית: "פרקי מכונות לכיתה י"ב!!", אבל הא הא מצאנו חנות ובה לשמחתנו וצערנו הרב היה ספר אחד משומש.. אבל לא היו יותר.. לפחות מצאנו אחד משומש סוף סוף.. אחרי הכל אני לא חושבת שגם אתם הייתם רוצים לקנות ספר ב84 ש"ח בשביל בגרות מחורבנת אחת במקצוע שאתם שונאים ומבינים כמו סינית. ובכן בחיפושינו עברנו על חצי מהעיר רמלה והטרדנו בקביעות את 144, אז אם אי פעם תצטרכו חנות ספרים בערים: לוד, רמלה, חולון ובת - ים, תעשו צלצול אליי ואגאל אתכם מייסוריכם.

דרך אגב, זה ממש לא נעים כשאתה מחכה למונית לרמלה שעליה יושבת ויק וב2 דקות אלו עוברות 15 מוניות לרמלה ואז מישהו בתחנה שואל אותך אם אתה לת"א ואתה אומר שלרמלה.

אחרי שחזרתי הביתה והסתכלתי תמונות מצחיקות של בלאקרים שסבטה שלחה אליי, אמא שלי בסוף הצליחה לדחוף אותי מהבית כדי שאקנה לה לחם ומיונז.

זה כ"כ מצחיק כשבנאדם יורד על עצמו בלי להבין את זה, ובכן כאשר התקרבתי אל הסופר, נתגלתה לפניי הסצינה הבאה: אישה עם עגלת קניות שבתוכה יושב בנה הקטן והבוכה והיא צועקת עליו 'בן כלבה!! תסתום כבר!!', זה העלה לי חיוך על פנים.. חח..

בסופר חיכיתי כ"כ הרבה בתור שמרוב כעס ושעמום (בדר"כ אני נורא סבלנית בתורים של הסופר, אבל הלחם היה נורא כבד..) יצא לי חרוזון: "איים גונה ברייק, סמבדיז נק.."

לאחר שחזרתי מהסופר נאלצתי לסיים את סלט האפונה שאמא שלי הכינה (בעקרון היא רק בישלה את האפונה, אני הייתי צריכה להוסיף מיונז, שום ומלח), מתברר ששמתי קצת יותר מדי שום, כי לאחר שטעמתי את הסלט ואמרתי לאמא שלי שהוא קצת חריף מדי, היא אמרה לי שאני אתרחק ממנה ולא אדבר איתה. חח..

דרך אגב, לכלב שלי היה די קר היום (הוא זקן ומקריח), אז החלטתי להלביש אותו במגבת הורודה שלו והנה התוצאה:

ואני אסיים בזה שאתן לכם לנחש מה זה: