אותנטיות

הייתה זו הפעם האחרונה שדרכתי בביתך, מקום מבטחך, מקור השיגעון שלך.

היתה זו הפעם האחרונה שישבתי קצת רחוקה, אך קשובה. כל החלל של ביתך לא מצליח, לא מצליח להתנקות מהריח שהיא הותירה אחריה. והתמונות, הן שם בשביל להזכיר. להעיר עוד נקודה שכואבת ממילא.

לא הצלחתי. לא הצלחתי להקל עליך, ועל זה אני מצטערת. כמה עמוק ושחור הוא האבל, והרי אתה יודע זאת יותר טוב ממני. 

מחר בבוקר אתה תתעורר, כשתרצה. תשב, תסתבך עם השלט כדי להעביר ערוצים. אולי תלך לך באיטיות החוצה, אל המרפסת. רעש האוטובוסים שעוברים מדי פעם יסיח את דעתך.

תמלמל עוד משפט בערבית אל העוזרת. תסרב לאכול. אין לי תאבון, תמיד אתה אומר לי. ומה הצטופף כל כך במרחב שבינך לבין שאר היקום? למה לא מצליחים להבין אותך? למה לא מתחשבים בדעתך מספיק?

איש של מעשים טובים, תמיד אתה אומר לי. נזכר. 

מעשים טובים, אני ממלמלת ומהנהנת. לא מצליחה להדביק את סבך הרגשות שרץ איתך.