הלוואי שיהיה עכשיו חורף כבד,
שהשמיים יבכו ללא הפסקה ואז אפסיק להרגיש לבד
וגם יהיה קר לכולם, ולא אהיה היחידה שניראת כמו דובון בתוך המעיל הגדול.
הלוואי שיהיה עכשיו חורף כבד,
שאוכל לרוץ בגשם ולקפוץ בין שלוליות, ואולי להרגיש ילדה כמו פעם
וריחות מרקים ילטפו את האוויר, ותהיה אווירה של בית חם.
הלוואי שיהיה עכשיו חורף כבד,
שיהיו פקקים והנסיעה באוטובוס תארוך כפליים, שצללי המוזיקה לא יפסקו לעולם
ואולי לא אגיע הביתה בכלל.
הלוואי שיהיה עכשיו חורף כבד,
שהבטן שלי תחזור לרעב בלתי פוסק, כמו בכל חורף טיפוסי
ושאם תהיה נפילה- לא ארגיש כלכך רע עם עצמי.
אתמול היה לי היום הכי נורא בחיים.
רבתי עם ההורים שלי, ואני לא מדברת איתם.
נמאס לי למצוא באוכל פיתרון לבעיות שלי.
אכלתי 1300 קל'. אני בכלל מתביישת לכתוב מה אכלתי. הקאתי.
חבר שלי היה אצלי עד הלילה, הוא ראה שאני עצובה ושאל אותי על מה אני חושבת,
אמרתי לו שאני מחשבת כמה אכלתי היום, והוא אמר לי להפסיק. אבל לא הפסקתי.
ישבתי לידו, והוא אמר שמותר לאוכל יותר לפעמים. הנהנתי אבל בלב אמרתי לעצמי שאסור.
היו לי דמעות בעיניים (ולא, אני לא מגזימה)
הוא שאל מה הוא יכול לעשות בשביל לעודד אותי, והדבר הראשון שחשבתי הוא 'תעלים אותי'
אבל לא אמרתי לו.
הוא חיבק אותי בשקט ואמר שהוא לא אוהב שאני ככה, וזה קצת עזר.
אבל 3 דק' אחרי שהוא הלך התחלתי לבכות. הרגשתי שכל מה שעבדתי עליו בזמן האחרון הלך קפוט.
אז הקאתי. והרגשתי קצת טוב קצת חרא.
עד עכשיו לא אכלתי. אני רעבה אז אני הולכת להכין לי סלט גדול, בתקווה לשקט מהבטן.
אינ מקווה שאתן מסתדרות טוב יותר ממני,
אוהבת אתכן 3>
כינוי:
- בֶּל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
