אני אדם שלא מספר כלום לא ףאחד

אולי בנקודות וגם זה עם אני ממש מרגישה אל אותו מישהו שאני יכולה לסמוך אליו

זה פשוט מביך אותי לספר לאנשים ת'בעיות שלי

ובאמת לדבר איתו מכול הלב

זה לא קורה לי הרבה, כשזה קרה לי פעם אחת .. אותו בןאדם - רבנו והשלמנו עכשיו אבל הכל לא אותו הדבר ככה שמאותו יום שרבנו אני ממש לא מספרת כלום לאףאחד 

אבל למרות הכל

הייתי רוצה קצת ייחס מאנשים שקרובים אליי(שאני נותנת בשבליהם הכול ומקבלת בעיטה בפרצוף) בסך הכל, שיראו שבאמת איכפת להם ממני

שאני לא באמת לבד... 

הכל פשוט-

חסר טעם!

פשוט מילה אחרת גורעת.. איכשהו אני תמיד חוזרת על אותן טעויות שלי...

כאילו שאני איזה מזוכסטית!

כאילו שאני אוהבת לבטל את עצמי בשביל שלמישהו אחר יהיה קצת יותר טוב

או סתם כדי "להיות"לצידו בטוב וברע

אבל כשלי מגיע המצב הרע .. למישהו באמת איכפת?

כשסבתא שלי מתהמלפני חודש וכשליוותה אותי מועקה ימים אם לא חודשים

למישהו היה באמת איכפת?

מישהו שאל מה איתי, מה קורה לי, למה אני כזו?

מישהו הראה סימן אחד לפחות, שאיכפת לו ממני ?

תשובה: לאאאא!!!!

אבל אני רק כשנהיה קצת עצוב לאחת מהחברות שלי

קצת קשה

קצת לבד

לא הראתי את הגב, שאלתי,חפרתי.. למרות שקיבלתי מלא תשובות של.."לא משנה"לא קרה כלום"

לא הפסקתי,כי אני יודעת איך זה להיות בצד השני

פשוט החיים האלה חסרי טעם

אהבה חסרת טעם,חברים,משפחה.. החיים

אולי לוקחים אותי יותר מדיי כמובן מאילו.. אבל אין לי מה לעשות

אני חוזרת על אותן טעויות וה' יודע כמה אני חוזרת עליהן

כל פעם שאני מנסה לחיות את המשפט "יחס גורר יחס" שניה אחרי משהו אחר קוטע אותי

ואני ממשיכה פשוט להיות הפודל של כולם

להיות שם תמיד בשביל כולם, אבל בשבילי להיות לבד ...

מה אני אמורה לעשות?!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!מה???

רק תגידו!