ואהבת לאדם כמוך

אנה גון - מטר, או בשמה בעולם "האמיתי" - חדווה גוטרמן, התאבדה לפני שלושה שבועות. בהלווייתה לא נכח איש.

לי נודע על התאבדותה יומיים לאחר שנערכה ההלוויה. בחיפוש אחר מועד ההלוויה התוודעתי לשם הבלוגי שלה, אשר הופיע על דלתה. לדברי שכניה, חדווה יצאה מביתה לעתים נדירות. היא ניתקה את רוב קשריה החברתיים בעולם "האמיתי". בדידותה כואבת לי.

היינו שכנות וחברות בילדותנו, ובעשרות השנים האחרונות גרתי לא הרחק ממנה. לו רק ידעתי את גודל מצוקתה ובדידותה, לא הייתי מניחה לה.

הבטחתי לעצמי ליידע את מכריה על דבר מותה, כמיטב יכולתי, ולכן שמחתי לפנייתה של מריאט שהציעה לי לכתוב פוסט לזכרה.

במעגלי החיים אנו מכירים אנשים רבים. משכניה למדתי שאיש לא הגיע אליה ועד כמה היו חשובים לה קשריה באינטרנט. לכן אני כותבת, כדי שתכירו מעט מאנה אותה הכרתי.

שתינו בנות דור שני לשואה. כל אחת מאיתנו נשאה מסר כבד זה לכיוון אחר. על אנה העיקו זיכרונותיה של אמה, אותם האם לא פסקה לספר. אנה הייתה מופנמת וחרדה. היא התקשתה לישון ולנהל חיים תקינים. במשך השנים הסתגרה והשתבללה בקונכייתה יותר ויותר. עם השנים סבלה ממחלות שונות שהקשו על תפקוד יומיומי. חייה הסבו לה סבל ודיכאון.

בעזרת חברים טובים הגעתי לבני כיתתה בבית ספר יסודי. חברי כיתתה מלפני 43 שנים זכרו את כתב ידה הנאה והמסודר. אחד נזכר שלימדה אותו יידיש. אחרת זכרה את חוכמתה, את סקרנותה, את ידיעותיה הרחבות והמגוונות ואת כישרונותיה האומנותיים. אחרת סיפרה על פענוח והבנת הנסתר – עסוקה באסטרולוגיה, בקריאת קלפי טארות ובפענוח חלומות.

נגה פרסמה פוסט "לזיכרה של אנה". מגיב אחד הזכיר את נועם הליכותיה ואת סבלנותה. אני מצטטת את תגובתה של חגית ר. שנגעה לליבי.

..."תוך כדי קריאת הפוסט הקשה הזה עלתה לי בראש אסוציאציה של ציפורים מתות בסתר, לא הספר או הסדרה אלא הציפור שעל שמה נקרא הספר. אני
לא יודעת אם יש ציפור כזו באמת אבל על פי הסיפור הציפור הזו משפדת את עצמה על עץ קוצני ותוך כדי מותה היא שרה את השיר הכי יפה של חייה.
לא הכרתי את אנה/חדווה, אבל לפי מה שקראתי אצלך עכשיו אני חושבת שהיא הייתה ציפור כזו"...

אסיים בציטוט שירו של מוטי המר – רקמה אנושית אחת

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו

אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.

אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט(
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו נשאר איתו.

משהו ממך – אנה – נשאר בכל זאת  לעד - גם בכל אחד מאיתנו

נוחי בשלום על משכבך אנה/ חדוה

אנו עורכים אזכרה לזכרה ב-18/5/2012 בשעה 11 בהר המנוחות בירושלים