לחייךכי מה זה החיים בלי חיוך? |
כינוי:
יָעֵלְי מין: נקבה MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
ינואר 2010
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2010
בשבילך.. או שאולי בעצם בשבילי.
הייתי רוצה שלפעמים תסתכלי על עצמך מבחוץ ותראי איזה בנאדם נפלא את. ולפעמים זה בסדר להתעצל, ולפעמים זה בסדר להשמין קצת.. וכשיש גם מישהו שאוהב את העצמות האלו ואת הקימורים היפים כל כך.. זה רק עושה את זה עוד יותר בסדר. כשיש תחליף מוצדק-לאמוצדק לעצלנות הזו זה עושה את זה עוד יותר בסדר. שעה בטלפון או ארבע במיטה עם ההרגשה הטובה הזו - שווה את כל הרגשת ה"כשלון" המדומה שעוברת לך בראש כשאת מסתכלת על המחברת הריקה אחרי שיעור של חוסר הקשבה. בגלל מחשבות עליו... כשאת רואה שלא הגשת עבודה או נכשלת במבחן כי החלפת את ההצטיינות באהבה, מה רע בזה כל כך? הרי כולנו יודעים שמה שחשוב זה להנות, לא? ואם תרצי, תשתפרי מתוך הרגשה טובה. ואם לא - מתוך הרגשה של לחץ (מה שאני עושה עכשיו [ובכל זאת משוטטת בבלוגים במקום להתכונן לספרות]). בסופו של יום. מה שנחשב זה החיוך. הלכת לישון עם חיוך? אין סיבה לדאגה. הלכת לישון בלעדיו? או יותר גרוע? בדמעות? תדאגי שתקומי עם חיוך. תדאגי שמחר בצהריים תאכלי משהו שיעלה לך חיוך. או אפילו בערב. תדברי איתו, הוא יעלה לך חיוך. כשאת הולכת ברחוב ומקשיבה לקול הצעדים של כל פסיעה - צאי רגע מהגוף שלך. תסתכלי על הגוף הנשי ולא על השומנים. תסתכלי על השיער הארוך ולא על הקשרים. ותסתכלי על החיוך המלא שיניים ולא על המחברת הריקה ממלים. ציון הוא כל כך ריק, והצטיינות באה לידי ביטוי גם באושר.
אוהבת. אני.
| |
|