כשהייתי יותר צעירה,כיתה ט',כיום אני חיילת משוחררת.הייתי רושמת שירים.לעצמי,עקב טרגדיות בעולם,הרחב והאישי.
השיר הראשון שכתבתי היה על סבא שלי,יום אחרי שהוא נפטר.
זה היה יום ראשון הייתי בבית הספר,ולא הקשבתי לכלום,רק חשבתי עליו ועל היום הראשון בלעדיו!
זה היה שיר שלא ציפיתי שאנשים יתחברו אליו,הוא היה דיי אישי,על אנשים מאוד אהבו,כך שזה נתן לי לגיטימציה לרשום עוד.
חלקם היו טובים וחלקם היו טובים פחות-לימדו אותי לא להגיד שונא או גרוע.
כי הכל יחסי!
אני מסתכלת על כל מה שקורה לנו,בתור חברה! ואני דיי נדהמת.
אני לא צדיקה או משהו ויש לי מללללא מגרעות.
אבל איך אנחנו בוחנים אחד את השני,יורדים אחד על השני,מעצבנים,מקללים,משקרים,בוגדים ומרכלים.
ואני לא טובה יותר,להפך אני גרועה! כן,על עצמי מותר להגיד.
אני אוהבת לבחון,במיוחד בנות אחרות,לראות מה יותר יפה אצלן מאצלי ומה פחות.
אני אוהבת לרדת על אנשים,דיי לעקוץ..ככה אני,דגים אבל דגה משונה!
לעצבן,רק את מי שממשיך לרדת עליי והעקיצות והסרקסטיות שלי לא עוזרת לי.
לשקר...נו באמת מי מאיתנו לא משקר?!
לבגוד,בחיים לא בגדתי בגבר שהייתי איתו אבל...לבגידה פנים רבות.
ולרכל!!! ואווווווווו אני דיי בטוחה שגם גברים עושים את זה...אבל אני בת ופה ביותר אחוזים אני בטוחה שאנחנו עושות את זה!
אז החלטתי,בארה"ב היה ילד קטן שגרם לעיירה שלמה להיות בשבוע ללא קללות..חלק התנגדו וחלק מאוד אהבו את הרעיון..
אז,האם גם אנחנו יכולים להיות כאלו? יש יום לציון סרטן השד,יום לציון רון ארד,וחס וחלילה כל דבר שמציינים הוא חשוב.
אבל אולי נציין יום ללא קללות..יום ללא אלימות..כמו יום ללא עישון..יום ללא אלכוהול...דברים כאלו,
יכולים להפוך את החברה שלנו ליותר טובה,גם אם זה ליום אחד!
אז מי איתי!??!?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*+fairy+*
