לא פשוט לחיות היום.אפשר לשמוע את זה בתשובות שאנשים נותנים לשאלה "מה נשמע?". "אה..","אתה יודע..." או היסוס לפני שהם זורקים-"בסדר" שבעצם אומר-"רע לי ואני לבד,אבל ממילא לא יהיה לך אכפת".
לפעמים היה בא לי לצעור על אנשים-"די כבר!מספיק עם הייאוש הזה!".הרי לא יכול להיות שלכולם כל כך רע.הרי לא כולם לבד.נכון,יש הרבה אסונות,ועוני,ורוע,אבל הרי לאנשים גם יש חברים,ואהבה,ומשפחה,ולפעמים גם הם מצליחים במשהו בחיים.לא?
אבל אז יום אחד הבנתי.גם אם לאדם יחיד יכול להיות טוב פה ושם,כחברה אנחנו הולכים ומתפרקים.
ואדם הרי אינו אי,ואינו יכול להיות מאושר לאורך זמן בתוך ים של סבל...
*כי הכל היום זה תחרות,ונראה כמו מלחמת קיום,למרות שהבעיה האמיתית של אנשים זב בד"כ פשוט בדידות...
*כי חברות היום,חברות אמיתי,עם מחויבות ואחריות היא כל כך נדירה.
*כי אהבה הפכה להיות מוצר שקלווין קליין מפרסם-ומי שלא נראה כמו דוגמן כבר לא מאמין שימצא אהבה בחייו,ומי שמוצא חי בחרדה שבן\בת הזוג יחליפו אותו בדגם משופר.
*כי המשפחה מתפרקת-רוב הזוגות שמתחתנים מתגרשים.רוב ההורים לא יודעים מה עובר על ילדיהם.רוב הילדים לא מתעניינים בהוריהם.
ועוד לא התחלתי לדבר על הורים שמתעללים בילדיהם-פיזית ורגשית.ויש כל כך הרבה.
*כי אם אתה בן ואתה פונה לבחורה ברחוב היא בטוחה שאתה פשוט רוצה לשכב איתה.ואם בן פונה אליך אתה בטוח שהוא רוצה ללכת מכות.
*ואם את בת ואת יודעת שאם מישהו מדבר אליך זה כי לבשת חולצה חשופה מספיק,ואת חוששת,כי כל יום שומעים על עוד מקרי אונס ותקיפה.
*ויש כל כך הרבה מובטלים,וכל כך הרבה עובדים שלא גומרים את החודש.וכל אחד מהם זה ילד עני,שבטוח שהוא פחות טוב כי אין לו מכנסיים אופנתיים,כי הציונים שלו גרועים(מי יכול ללמוד בחדר עם עוד 4 אחים,ועל שיעור פרטי אי אפשר בכלל לחלום),כי צוחקים עליו,כי הוא רעב!ולאן הוא יכול להגיע בחיים?
אז עם כל המתח הזה,וכל הבדידות,מה הפלא?
מה הפלא שכל החברה לא מצליחים לעשות כיף יחד בלי לדפוק את הראש?
מה הפלא שחצי מהשכבה שלנו מסוממים-מנותקים מהמציאות?
מה הפלא שאנחנו בטוח מכירים מקרוב יותר מאנורקסית אחת,ואנחנו יודעים כמה זה נורא,אבל הבנות גם קצת מקנאות במידה שלה,והבנים בפנטזיות שלהם רואים חברה ממש רזה?!?
מה הפלא שכמעט ואין שמחת חיים,שמחה פשוטה,שמחה של יחד?
אז מה אני רוצה?
*אני רוצה מקום שבו ברור לכולם שלא שופטים אותך לפי מראה.
*וגם לא לפי מי "מגניב" או פופולארי.שלכל אחד יש מקום למוזרות שלו כי אז אפשר לראות גם את המשותף.
*ושכולם מתאמצים ליצור ביחד כיף ולגרום לכולם להרגיש טוב.
*מקום שברור שלא בורחים,גם אם קשה מתמודדים יחד.
*אני רוצה מקום שגם המקובלים וגם הדחויים וגם העולים והצברים ייהנו להיות בו וירצו להיות בו הרבה אנשים יחד,הרבה זמן,והוא יהיה שייך לכולם.
*אני רוצה מקום שבלילה הוא מסתורי,אבל לא מפחיד,וביום כל מי שמסביב יודע ששם טוב לאנשים.
*אני רוצה מקום שלאנשים בו יהיה אכפת.שהם מנסים להביא אליו עוד אנשים,שהם עוזרים לחברים החדשים בו למצוא את מקומםוליצור ביחד.מקום שיוצר גם בשביל כל מי שמסביב.
אנשים בוחרים להיות חלק במה שטוב (וטוב זה פשוט!לא צריך להיות פילוסוף בשביל להכיר מה טוב.רק להפסיק להית ציניים!)-ובוחרים להילחם במה שרע.בכל דרך שאפשר.
איך זה נראה?זה מתחיל מקטן.מכמה אנשים שרוצים לעשות את זה ביחד ובוחרים להיות מקום כזה.והם מביאים חברים בגילם.ומביאים חברים קטנים מהם.ועושים יחד.כי כל דבר שעושים כמעט יכול להיות חלק ממקום חדש כזה-לראות סרט,לדבר,לשחק כדורגל,לכעוס ולהתאהב-את הכל אפשר לעשות מתוך בדידות כמו רוב האנשים.או יחד.ואז גם אם יש יום קשה,אפשר לענות על השאלה"מה שלומך?"-שלומי טוב.אפילו מצוין!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
