עבר הרבה זמן מאז שכתבתי פוסט רציני ומושקע, ואני יודעת שאני לא בסדר ואני צריכה להכנס ולעדכן יותר.
אבל אני דפוקה ואני לא עושה שום דבר בנוגע לזה.
העניין הוא שדיי אין לי כוח להכנס לבלוג שלי שלא לדבר על לעדכן אותו.
בין הלימודים (והגדנ"ע שהיה בשבוע שעבר), השינה, הבילויים, השיעורים והקריאה בקושי יש לי זמן להכנס. וכשיש לי- אני עושה כל שביכולתי כדי להמנע מהבלוג הזה.
פשוט אין לי כוח לעדכן. תתבעו אותי.
אבל עכשיו אני נמצאת בעבודה של אבא שלי, אחרי היום הראשון של השבוע השני ללימודים. ומשעמם לי מוות.
הספקתי לעשות שיעורי בית, לקרוא, לאכול, לצייר ולהכין לי תה ופשוט משעמם לי כל כך!
אז הנה אזרתי אומץ להכנס לפה ולכתוב. כי זה מה שעושים כשמשעמם (שמתם לב שזו הפעם השלישית שכתבתי "משעמם"?? איזה חסרת חיים =_=).
בכל מקרה אני אספר לכם מה קורה איתי.
אז ככה:
ביום חמישי לפני שבועיים נפגשתי עם חבר שלי אחרי שבוע שהייתי בהתלבטויות אם להשאר איתו או לא.
אחרי פגישה שנמשכה כל היום (בה ממש נהניתי) החלטתי שאני רוצה להשאר איתו ואמרתי לו.
היינו שמחים ומאושרים וכך נפרדנו באותו יום (כאילו, הוא היה צריך ללכת הביתה).
למחרת הייתי צריכה לנסוע עם ההורים שלי ועם אחי לשגרירות ארה"ב בתל אביב, בשביל לחדש את הדרכונים האמריקאים שלנו.
באותו בוקר הוא התקשר אליי ואמר לי בטון מצוברח אך רגוע שאנחנו צריכים לדבר ושאל מתי אני אחזור בערב.
אמרתי לו שבערך ב5 אז הוא אמר שנדבר. כל היום חשבתי לי וחשבתי מה כבר יכול להיות כל כך נורא שהוא נשמע כל כך עצוב?
בכל מקרה אחרי שהיינו בשגרירות, נסענו כל המשפחה שלי להסתובב ביפו. היה נחמד כזה. ראיתי חתול!!! XD
באיזור ה5 חזרתי הביתה.
התחברתי למסן ישר והתחלתי לדבר עם חבר שלי. דיברנו ודיברנו. האמת היא שדיי רבנו. ולבסוף הוא נפרד ממני (עזבו את הסיבה).
הייתי שבורה.
באותו ערב החלטתי שאני רוצה להנות קצת ולהפרק אז ארגנתי שאני אבוא עם חברה שלי למסיבת בית ספר בערב. במקרה המסיבה היתה בבריכה.
קיצר באתי למסיבה והרגשתי כל כך רע. הייתי בדיכאון כל הערב ולא הייתי מסוגלת לחייך אפילו. אחרי זה (בשעה 2 בבוקר) הסתיימה המסיבה ובאתי לישון אצלה.
אחרי דיבורים וסתם טיולים ליד הבית שלה, הלכנו לישון בסביבות 6 וחצי. לא יכלתי להתאפק ושלחתי לאקס שלי SMS כדי להגיד לו שאני מצטערת שזה נגמר ככה.
בבוקר הוא החזיר לי SMS ואז גם ביקש שאני אתחבר למסנג'ר כדי שנוכל לדבר כמו שצריך.
אז התחברתי.
ודיברנו המון. וחברה שלי נכנסה באמצע כי הגיע שלב שפשוט לא יכלתי לדבר איתו יותר.
אחרי המון המון ויכוחים, גישורים מצד חברה שלי ועוד מריבות. חזרנו.
הרגשתי יותר טוב בקשר אליו אבל עדיין משהו הציק לי. עד היום אני לא יודעת מה זה היה.
ביום ראשון היה מתוכנן לצאת לשבוע גדנ"ע בבסיס "שדה בוקר" שבנגב. אז ביום שבת חזרתי מהבית של חברה שלי והתחלתי לארגן תיק. כל כך התרגשתי.
ביום ראשון יצאנו ב10.
בגדנ"ע קרעו לנו ת'תחת!! כל יום עשינו פעילויות ספורטיביות בחום, אכלנו כל 5-8 שעות, עשינו אלפי שכיבות שמיכה ושתינו המון מים דוחים ממימיות מסריחות מפלסטיק ישן.
המקלחות היו מגעילות, השירותים היו דוחים, האוכל היה מעט מידי (וגם לא טעים), היו כמה ערסים מעצבנים והיה חם.
היה כל כך טוווווווווווווווווווווובבבבב!!!!!!!!!!
כל כך נהניתי!!!!!
ביום רביעי ירינו ברובה M16 ארוך (היה נחמד- לא יותר).
כל השבוע הייתי מתקשרת להורים שלי ולחבר שלי בערב כדי להתעדכן ולעדכן אותם במה שהיה לי היום ובכדי לשמוע את הקולות שלהם.
ביום חמישי הגעתי הביתה ב4. מותשת אך מרוצה התקלחתי ונחתי קצת מול המחשב.
קבעתי להפגש עם חבר שלי ב5.
בסוף מה שקרה זה שהגעתי ב5 וחצי למקום המפגש, והוא הגיע בכלל ב6- הוא לא אשם, זה האוטובוס שאיחר.
ישבנו ודיברנו על הכל, אחרי שיחה של שעה החלטנו שוב להפרד. והפעם לתמיד.
היה חשוב לי שאם נפרד לפחות זו תהיה בדרך טובה (לא כמו בפעם הקודמת) ושנוכל לשמור על קשר ידידות לפחות.
אז הוא הסכים ופשוט נפרדנו לדרכינו אחרי שיחה קלילה לפני שהאטובוס שלו הגיע ב7.
דיברנו עוד המון פעמים מאז הפרידה הזו וזה היה ממש נחמד לדבר איתו בתור ידידה.
אחרי המפגש הזה אבא שלי לקח אותי מאותו מקום (אחרי שלקחתי לי שעה לשבת סתם עם מיץ תפוזים ולחשוב).
נסענו ביחד לבית של חבר של אחי הקטן כדי לקחת אותו משם. (במקרה ידיד שלי הוא אח של אותו חבר של אחי) אז נשארנו קצת שם.
אבא שלי ישב במרפסת האחורית עם ההורים שלו ואני והוא ישבנו במרפסת הקידמית ודיברנו. הלכנו אחרי זה לגן שעשועים שליד הבית שלו וישבנו גם שם לדבר. היה כיף להיות בחוץ באוויר הקריר של הלילה ופשוט לפרוק את הרגשות שלי.
זה היה כזה משחרר ונעים כזה. אני ממש מעריכה אותו שהוא סבל את ים הרגשות ששפכתי עליו, מסכן :P
ביום שבת נסעתי לים עם אמא שלי לבד והיינו שם מ2 וחצי עד 4 וחצי. היה ממש נחמד. נרדמתי בשלב מסויים והתעוררתי כעבור שעה- מסטולה לגמריי :P
ב7 בערב ראיתי שני סרטים עם המשפחה שלי: "קונג פו פנדה" ו"האי של נים".
"קונג פו פנדה"- פשוט סרט חמוד ומצחיק מאוד. ממש אהבתי אותו.
"האי של נים"- סרט הרבה פחות טוב, לא אהבתי אותו ממש והוא נראה לי ברמה נמוכה. אבל עדיין שווה צפיה.
אחרי זה פשוט הייתי גמורה (והשעה הייתה רק 10 וחצי) אז נשפכתי במיטה.
היום בבית ספר היה יום נחמד. לא עמוס מידי ודיי מעניין.
אחרי הבית ספר אבא שלי לקח אותי לפה- לעבודה שלו והנה אני עכשיו מספרת לכם הכל! ^__^
אז זהו, זה היה חתיכת פוסט ארוך ומושקע. אני מקווה שתעריכו אותו למה האצבעות שלי כל כך עייפות מההקלדה המהירה הזו שעוד שניה הן עולות בלהבות. :S
אז שיהיה לכולכם שבוע טוב ואני אכתוב שוב מתישהו...
להת'
טולה (רק אני כאן הפעם- נראה לי שיסי קצת התנדפה לה בעקבות האירועים האחרונים... :S)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
