בחיים שלי לא התנהגתי כמו שהתנהגתי היום.

ולא התנהגתי כ"כ רע.

היה לי בעיות עם חברה שלי היינו אמורות לעבוד על משהו ביחד קליפ סיום במגמת תקשורת שזה באמת מאוד חשוב לי,ואי אפשר לעבוד איתה פאקינג חודשיים אני רודפת אחריה,מתחננת וכלום לא שמה זין לא איכפת לה.

ואני באמת אחד האנשים היותר רגישים ועדינים אני שותקת,אני נלחצת ובוכה מלחץ ושותקת לפוסטמה.

והתנהגתי אליה הכי בסלחנות שאפשר והיא כלבה והתייחסה אלי כמו זבל.

ואין לי כוח לגלגל את כל הסיפור ולהכינס לכל הפעמים שהיא דיברה אלי בזלזול שלא חשבתי שיש כמוהו ובפעמים שהיא קראה לי מעצבנת רק על זה שהזכרתי לה שצריך לעשות עם זה משהו,וגם הקצת שעשינו זה רק בגלל שחפרתי לה.

אין לי חוט שדרה,ואין לי בטחון ובגלל זה אני לא מסוגלת לצעוק על אנשים להתעצבן או להילחם על משהו וזה מה שדופק אותי.

היום שתי חברות טובות שלי שמעו את כל הסיפור והתעצבנו ברמות שאין דברים כאלה.

הלכתי למורה שלי דיברתי איתו והוא אמר יום רביעי נסדר את זה.

אבל אחר כך חברה שלי חטפה עליה עצבים וצעקה עליה מול כל הכיתה ופתאום כולם יודעים מה קרה ומלכלכים עליה וקצת בלאגן היא הלכה לבכות.

ובתאכלס אני יודעת שזה מגיע לה ושאני לא שולטת במעשים של חברות שלי ולא רציתי שהחברה הזאת תצעק עליה מול כולם (אחר כך היא אמרה לי שזה היה גם בגלל שקרה לה משהו דומה עם הילדה הזאת אז היא מבינה איך אני מרגישה.)

ובקיצור

החזרתי לה (יותר נכון החזירו לה בשמי)

ומגיע לה היא עשתה לי גהינום בחודשים האלה.

והיא לא הייתה מפסיקה.

אבל אני דפוקה ומרגישה רע,ואוכלת את הלב שאולי עשיתי משהו לא בסדר.