ולא בגלל שאני אוהבת את גסטין ביבר

ולא בגלל שמעניין אותי מה היחצן שלו אמר לו להגיד באיזה ראיון או לכתוב בטוויטר

או מה הוא לבש והאם הוא עשה קרחת (טוב זה שקר,אם הייתי מטומטמת והייתי מאמינה לזה שהוא עשה קרחת זה כן היה מעניין אותי.)

אני אוהבת להיכנס לבלוגים האלה כי אני רואה את האובססיה.

את האופטימיות,בבלוג שיש בראשים והוא הערצה לגסטין ביבר ראיתי פעם אחת פינה בשם "imgan" או דימיון וזה היה נורא חמוד.זה הלך ככה:

דמיינו את זה

את וגסטין עומדים לצאת,ואת בדיוק שמה איפור

"מה את עושה?"גסטין

"מתאפרת" את עונה וגסטין לוקח לך מהר את המסקרה

"את לא צריכה את זה את יפה בטבעי"

אני אוהבת את זה שאנשים יכולים לדמיין דברים כאלה בלי ישר להרגיש פטאתים מטומטמים עלובים או סתם חסרי סיכוי.

אני אוהבת את זה שהן יכולות לדמיין דברים כאלה בלי להרגיש כמו בנות אפסיות בלי חיים ויצורים נחותים יותר ממנו.

אני אוהבת להיכנס לבלוגים האלה ולראות בנות (בעיקר...) שכל עולמם מסתכם בזה שגסטין אמר מילה אחת מצחיקה בראיון,והן הולכות לספר את זה לכל החברות ולכל המשפחה ולחפור לכולם עד לצאת הנשמה ולא יימאס להן

כי מבחינתן גסטין הוא הדבר הכי חשוב בעולם,והכי מושלם בעולם.

ואין בו מילה של צביעות,שקריות,יחס מגעיל,סנוביות.

הוא פשוט מושלם.

ואם הן היו מכירות אותו במציאות (ויש הרבה שבטוחות שהן יכירו) הוא היה מקסים בדיוק כמו שהוא בראיונות.

והן רוצות לראות את החיוך שלו בכל מקום,על הבגדים,התיקים,המחברות,הקלמר,על הקירות,על הסדינים,בעגילים.

כי ברגע שהן רואות את החיוך שלו הן ישר נהיות מאושרות ואין דאגות בעולם

ואם הן עצבות הן ישר הולכות לשמוע שיר שלו והעצבות עוברת כי הן נזכרות שיש את גסטין שהיה אומר להם שלא צריך להיות עצובים ושהחיים יפים.

ואני לא מבינה את האנשים שצוחקים על בנות שקנו כרטיסים יקרים להופעה שלו והולכות לעמוד שם יום שלם (במקרה הטוב) כדי להיות שורה ראשונה.והן הולכות לצרוח את השירים ולבכות שהוא יעלה לבמה.

אני לא מעריצה של גסטין ביבר

אני לא שומעת שום שיר חוץ מBABY וזה גם במסיבות או אצל חברות,כי זה פשוט לא הסגנון שלי

אני חושבת שגסטין ביבר הוא מכונת יחסי ציבור משומנת היטב.

אבל אני אוהבת את ההערצה,את האובססיה.

כי אני מבינה איך הן מרגישות,גם אני אובססיבית בנוגע לאנשים מסויימים שחיים בקצה השני של העולם ולא ישמו או שמים עלי זין,ולא מכירים אותי ולא יכירו,והם לא מיוחדים הם בשר ודם כמוני.

אבל מבחינתי הם הדבר הכי מושלם בעולם,ומה שהם אומרים זה חוק,והם עושים אותי מאושרת שאני הכי עצובה,ובאלי לבכות שאני חושבת על זה שאני לא אפגוש אותם בחיים,והם גורמים לי להרגיש כ"כ נחותה.

אז המעריצות של גסטין ביבר מעריצות אותו בכייף בלי להרגיש נחותות/חסרות חיים/פתטיות/מדוכאות.

כייף להן

ובגלל זה אני אוהבת להיכנס לבלוגים של הערצה לגסטין ביבר,אני אוהבת לראות את האובססיה מקרוב.