פיסת נייר

רק עשיתי קניות לסופ"ש.

רק נסיתי למנוע מאבא לצאת ולהירטב בגשם, כשאני במילא יוצאת.

רק הנחתי את השקיות על השיש.

"איך שאת מסיימת בגרויות את מוצאת מקום אחר לגור בו. לא מעניין אותי איך ומה".

פעם ראשונה עמדתי מולו כל כך אדישה, אולי מאושרת על שלא נתתי לו את התענוג לראות אותי דומעת.

נמאס לי מההפליות שלו: אחות אחת חולה, האחרת מטומטמת. רק אני לא זה ולא זה. מעניין.

לי אפשר לתת הוראות, כי אני צייתנית.

אותי אפשר להשפיל, כי אני אשתוק.

אותי אפשר להעיף, כי אני לא עושה מעשים מתוך טמטום או חוסר שפיות, אלא מתוך רוע ותחכום.

אוקיי,

ומהו אותו הרוע המתבטא בקניית מצרכים לסופ"ש?

נסיתי לחבול בכוונה בחשבונות הבית?

הרי קניתי אך ורק את הדברים המוקצבים לאותו היום, ואם זה לא מספיק - הם נקנו מהכסף שלי!

עייפתי מהיציאות הללו.