פיסת נייר

אני לא יודעת איך עד עכשיו לא חוויתי קנאה ורכושניות מהי.

חוסר שליטה מול ההבנה שהוא חשוב לי.

אני חושבת שמעולם לא רציתי כל כך לפתוח ולסגור את היום עם אותו האדם.

מחזוריות שאני נסחפת ונשאבת אל תוכה ואל תוכנה יותר ויותר ככל שחולף הזמן.

עכשיו, כשמצאתי מישהו שמשלים אותי בכל מעלה ותחום.

אדיר ונדיר.

אני עוברת הכנה צמודה לכלא ואני לא מבינה במה ומתי טעיתי.

הגעתי למסקנה שס' היה אדם מאוד הגיוני ומחושב, ההיפך הגמור ממה שאני הייתי.

היום, כשהיוצרות התהפכו, ואני זו שההגיון שולט בה, אני קולטת שהוא היה יד תחזוקה שהפכה להגיון בודד בתוך הטירוף שבחיים שלי.

ברגע שאותה היד נקתעה ממני חשתי חסרת אונים ואיבדתי שליטה. לא היה לי הגיון בחיים.

אבל, כמו שהוא טען אז, הזמן עשה את שלו.

כן הפכתי לעוד יותר סקפטית, סגורה ומוגנת.

אבל יחד עם זאת למדתי שההגיון הזה הוא חלק ממני ואני לא זקוקה לאחר שיראה לי את הדרך.

א' הוא אדם חסר ביטחון וקצת מוזר.

יש בו מין הדברים המוכרים לי, שאני אוהבת.

אך אין בו השפיות הזו והחיסרון שלה הוא שהביא אותי למסקנה שא' מתנהג בדיוק כפי שאני התנהגתי עם ס', ואני מתנהגת כמעט כמו שס' התנהג כלפיי.

השוואות קטנות ולא הוגנות.

אני מניחה שעליי להפסיק.

רציתי לכתוב משהו על התא המשפחתי שאל תוכו נולדתי.

אבל אסתום. אני כבר רגילה.