ניכנסתי לחדר השינה שלי ושל ביל הדלקתי את הטלפון והלפטופ שלי בטעינה הולכת למיטבחון שם ישבה לולה חייכתי אליה לידה ישב ביל מיסתכל עליי במבט מוזר "היי"חייכתי ללולה אך כשראיתי את פניה האדומות ועינייה הנפוחות לא הבנתי מה קרה החלתי ללכת אליה אך הא הקדימה אותי היא הלכה לעברי וסטרה לי בחוזקה הופתעתי למשמע דבריה.........
לפרק :
"מה קרה ?!" צעקתי מחזיקה עם ידי על המקום האדום והכאוב "תגידי לי את...." אמרה לי בקול שלא מתאים לה , לולה לא האמינה למה שחברה הכי טובה שלה עשתה "מה קורה פה ?! " הגברתי את קולי הפנתי את מבטי אל ביל המאוכזב בעוד שביל של דמעות טריות זורם על לחיו "בילי...מה קורה פה ?!" שאלתי שוב באי-הבנה "תקשיבו חברה .. אני לא מבינה מה הבעיה שלכ..." ניסיתי לאמר אך קולו הצרוד של ביל קטע אותי במהירות "שבי.." ציווה עליי , לקחתי שרפרף כהה מעץ והיתיישבתי מול ביל ולולה 'סופסוף מישהו הולך לדבר...' חשבתי לעצמי נאנחת בייאוש , הוא נאנח בכאב חושב שאם הוא יוציא עוד מילה ממפיו הוא יתפרק ויישבר מול שתי הבנות "עכשיו..." אמרתי בטון רגוע "מישהו יכול להביר לי מה קורה פה ??!!!! " צעקתי בחוזקה בלי סבלנות "טוב .. זואי .. אני לא יודע איך להסביר לך את זה..." ניסה להמשיך ביל אך ניקטע בבכי קורע לב "קדימה בילי.. אני יודעת שזה קשה .. אבל קדימה , אתה יכול להגיד את זה ! " עודדה אותו לולה להמשיך "את...מישתמשת בסמים ?" שאל נישבר סופית בורא שבילים מטורפים חדשים של דמעות , קפאתי .
'לא אין מצב...די....מה אני עושה ?!!!' חשבתי לעצמי לא יכולה להזיז שריר מרב בהלה "זה נכון ?" שאלה לולה מורידה שבילים של דמעות שחורות [ איפור ] 'דיי אלוהים זה לא קורה לי .....' חשבתי לעצמי , הרמתי את מבטי לביל וליבי ניקרע לגזרים .. ביל , ביל שלי בוכה בכי היסטרי ומביט עליי בכזאת אכזבה לא יכולתי לשאת יותר באשמה ועוד בליווי מבטו הנוקב של אהובי "כן ! הישתמשתי אבל אני לא ..אני הפסקתי ! " צעקתי בבכי בעודי שומעת את טריקת הדלת של ביל "לולה מה אני פאקינג עושה ?! " צעקתי בבכי מטורף "את..את יודעת שאני הפסקתי....נכון ? את ... את מאמינה לי ? " שאלתי אותה "ברור מתוקה שלי.."אמרה ןחיבקה אותי בזמן שאני מיתייפכת על כתפה , מודה לאלוהים שיש לי חברה כזאת.
נקודת מבט של ביל :
לא האמנתי .. פשוט לא האמנתי שחברה לי נרקומנית ... אובכן היא הייתה כמו שהיא אומרת אבל אני כבר לא יודע למה להאמין ...
ניקלעתי למצב הכי מגעיל שהיה לי בחיים ... לא סבלתי את העובדה שזואי ... זואי שלי ... אהבת חיי עשתה את זה ... לא האמנתי כמה בנאדם יכול להיות טיפש \ מכור .. לא ידעתי מה אני הולך לעשות .... נתתי לרגליי להוביל אותי ומצאתי את עצמי עומד באמצע יער מרוחק המשכתי ללכת ממרר בבכי לא שם לב או לפחות לא היה לי אכפת מענפי העצים והשיחים ששרטו את עורי הבהיר , רק רציתי להיתעורר במיטתה של אהובתי זואי ולדעת שכל זה היה חלום או הזיה מפחידה , המשכתי ללכת ועברתי נהר כחלחל ורגוע בעודי מקפץ מאבן לאבן כדי לעבור את הנהר הרגוע , המשכתי ללכת לאחר שחציתי את הנהר מיתקדם לעבר שום מקום או יותר נכון , צוק כן ! אשכרה צוק בגרמניה , כניראה היתרחקתי יותר מידי אפילו לא שאלתי את המזכירות 'מגושם שכמותך ' חשבתי לעצמי מיתקדם לסוף הצוק מיתיישב עליו בטח כל אחד היה מפחד ליפול כי הצוק היה גבוה ומיתחת הייתה תהום עמוקה , אך אני ? לא היה לי אכפת אני חושב שהדמעות כבר ניגמרו לי אך לא , כי הינה נוצר לו עוד שביל לאורך לחיי הבטתי לתוך התהום לא ראיתי תחתית לרגע עברה בי מחשבה ליקפוץ אך 'מה עם טום ? מה עם אמא ? עם גורדון ? אני יאכזב את כולם ... אפילו את זואי .. אוך היא לא יוצאת לי מהמחשבות הנרקומנית הממזרה הזאת !!!!!! ' צעקתי על עצמי בלב ממשיך ליבכות 'זהו אני קופץ' חשבתי לעצמי בהחלטתיות 'לא מזיז לי אפחד' חשבתי לא יכולתי ליסבול את המחשבה שחברה שלי .. נרקומנית ... נעמדתי מעל התהום מעלה את רגלי מיתכוון ליקפוץ אך משהו עצר בעדי .. "I SCREAM TO THE NIGHT FOR YOU ... DONT MAKE IT TRUE .. DONT JUMP..." שמעתי קול צרוד שר לי מאחורי 'אין מצב ... רק מישהו אחד יודע שאני כותב שירים .....' ..........
מתח ?תגובות (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: