לברוח לשום מקום

פרק 1

בבוקר קמתי בתחושה כזאת שמשהו הולך לקרות היום. הולך להיות לי יום טוב, מכירים את התחושה? קמתי ב6, האמת שלא יודע למה, התארגנתי ויצאתי לריצה. אין כמו ריצה בבוקר. לנשום את האוויר הקר של בוקר חורף. להרגיש את הקור מרענן אותי ונותן לי חשק להמשיך לרוץ. השעה 7, הגיע הזמן לחזור הביתה. תוך חצי שעה אני מאורגן שוב ובדרך לבית הספר. "חרא מערכת", אני חושב לעצמי ויודע שזה לא באמת. אני מגיע לבית הספר ושוב מרגיש שמשהו אחר הולך לקרות. אביב קורא לי מהקצה של המגרש. אני ניגש אליו, סתם כי אני רגיל כל בוקר.

"מה קורה אחי?". הוא טופח לי על הכתף ומחכה לטפיחה הדדית ממני בחזרה.

"אתה יודע, חיים. מה חדש?". אני עונה לו וטופח בחזרה.

"הרבה למען האמת". הוא אומר ואני מרגיש שמשהו עומד לקרות פה.

"ישבנו ככה בחבר'ה והחלטנו לרשום אותך לכוכב נולד." הוא המשיך ואני נותרתי בלי מבט.

"מה אני קשור לכוכב נולד?". אני מצליח לומר אחרי שגיבשתי איזו שהיא הבעה על פני.

"מה קורה איתך? מזאת אומרת מה אתה קשור? אתה מוכשר, מה לא הבנת?" הוא מתיישב על גב הספסל וכאילו מזמין אותי להתיישב לידו.

"לשיר בהופעות בית ספריות זה לא מוכשר." אני עונה ומשום מה הולך להתיישב לידו.

"אתה דפוק לאללה. וזה לא משנה כל כך כי כבר רשמנו אותך והאודישנים בעוד שבועיים אז אתה הולך. ואם נצטרך אנחנו גם נדחף אותך לשם." הוא חותם בזאת את השיחה בכך שפונה למורן והשאיר אותי בלי אפשרות לענות.

השיעור הראשון מתחיל. שוב שלי מסתכלת עלי מוזר והדר לידה דוחפת אליה מרפק כשהיא שמה לב שאני מסתכל עליהן בחזרה. אני מחזיר את המבט חזרה לתוך המחברת וממשיך מאיפה שהפסקתי. "מה לעזאזל מתחרז עם עניין???" אני שואל את עצמי בראש ומבין ששוב נתקעתי על מילה מעצבנת ומנסה לשנות את צורת המשפט. אני מצליח להפוך את המשפט וסוף סוף מוצא חרוז, הכל מסתדר. עוד שיר יוצא לאור ועוד סיבה למה ללכת לאודישן ובכל זאת למה אני לא רוצה. הרי אני בעצמי יודע שיש לי סיכוי ממש טוב אז למה אני מוותר מראש?.

יום הלימודים נגמר. עדיין לא קרה משהו חשוב חוץ מהידיעה שיש לי בעוד שבועיים אודישן. כנראה שזו סתם תחושה.

.......

טוב בעיקרון זו ההתחלה. אולי זה לא נראה יותר מידי טוב אבל חכו להמשך.