בחיי שעברתי לא מעט מאז שעדכנתי בפעם האחרונה.עליתי במשקל, ירדתי במשקל, הוטרדתי, הטרדתי, בכיתי, צחקתי, אהבתי, נפגעתי.
ההפך של ה"נכון" הוא ה"לא הגיוני". לאו דווקא ה"לא נכון" הוא ההפך של ה"נכון".
לשבת עד 2 בלילה עם בת הזוג ומספר אנשים שאת לא מכירה אבל אתם חולקים אהבה משותפת. - לא הגיוני? לא נכון? נכון?
לשבת עד 4 וחצי לפנות בוקר עם שני ידידים וידידה, ר', ש' ו-ז'. ולצחוק איתם עד שיעול וקוצר נשימה ולספר בדיחות "צ'אק נוריס" - לא נכון? לא הגיוני? אולי לא מוסרי. לא יודעת.
אני רק יודעת שקשה לי להסתכל עליהם ולהגיד שיצא מהם משהו.
הם בסך-הכל ילדים. בני 14-15.
ילדים קטנים שצוחקים על זה שרק צ'אק נוריס יכול להתעלם מאלוהים בפייסבוק.
ומתים לשתות עוד בירה אבל יודעים שאין מאיפה להקריץ עכשיו.
ילדים קטנים.
המיקוד לבגרות ספרות הוא מיקוד מעניין. הבעיה היא שלא למדנו את הרוב.
יש לנו 9 שיעורים לפני הבחינה [14.1.10] וגם הם לא ייתנו לנו משהו מיוחד.
והדבר שהכי קורע אותי הוא זה שדווקא את אחד השירים הכי מדהימים והכי מוכרים,לא לומדים!
"חמסין של ניסן"/לאה גולדברג
אכן אדע, זה יום ללא תמורה
ולא נפל דבר ולא ארע
ולא יבדיל בינו לבין ימים
ציון ואות אשר מטוב עד רע
ורק לשמש ריח של יסמין
ורק לאבן קול של לב פועם
ורק לערב צבע של תפוז
ורק לחול שפתיים מנשקות
איך אזכרנו אלמוני סתמי
איכה אשמור חסדו הפתאומי
איך אאמין שיום אחד היה
כל ניד וריח עצם מעצמי
כי כל אילן היה מפרש רוטט
ולדממה עיניים של ילדה
ולדמעות ניחוח הלבלוב
ושם העיר כשם אהבתי
אני חושבת שזהו שיר מדהים.
לא מאמינה שאנחנו לא לומדים אותו לבגרות.
למרות ש...
אם אני אלמד אותו ואענה עליו ולא על "מחלוני אל חלונך" לא יעשו לי כלום.
אז אני החלטתי ללמוד על "חמסין של ניסן".
הייתי בסופ"ש הזה אצל בת הזוג, היה קסום.
היה מושלם.
ישנתי אצלה גם בשישי וגם בשבת [כי חנוכה אז אני לא עובדת]
ובראשון היינו בת"א.
עשיתי עגיל בפטמה השמאלית. הוא כל-כך מתאים לי.
והוא כבר לא כואב.
רק שהזוגית שלי מיללת על זה שעכשיו חודש אסור לה להתקרב לפטמה הזאת.
Well, זאת בעיה שלה.
היא הסכימה שאני אעשה את העגיל.
ב-21.12 אני עושה עגיל בגבה.
ומחר אני צובעת את השיער לאדום.
בקיצור אני הולכת ונהיית ענבל פרלמוטר [ז"ל].
אתמול הייתי במסיבת חנוכה.
היו פיצות ובירה.
אני הייתי המבוגר האחראי.
אני היחידה ששתתה יותר מבקבוק בירה.
לכל השאר לא הרשיתי.
הבטחתי להורים של ר' שאשמור עליהם ושהם לא יישתו יותר מדיי.
נתתי את מילתי ולכן הם קנו לנו 40 בקבוקים. [36 ילדים ואני.]
שתיתי שניים וחצי בקבוקים. היה נחמד.
כל השאר שתו בחלקים וגם זה על קיבה מלאה.
לא הסכמתי להם להתקרב למטבח [שם שמרתי את הבירות] והם צייתו בצורה מופלאה.
גיליתי קהילת גאווה קטנטונת בין החברים שלי.
ר-כ' וז', הומו ולסבית [בהתאמה].
ועוד אוחצ'ה בהתלבטות מקסים בשם ש'.
הם בני 15 ובת 14.
הם חכמים ויפים וכל-כך מסובכים עם עצמם.
ישבנו עם ר' עד אמצע הלילה ואז ר-כ' פרש הביתה.
ר' לא יודע על ז' וש'. כולם יודעים על ר-כ'.
זה מקסים שהפכתי ל"אימא רוחנית".
הם אשכרה שומרים לי אמונים כ"ביג מאמא". ההיא שעברה מלא.
הם ילדים חכמים ויפים.
וזה הכל בערך.
כרגע אני בשיעור ספרות ומשעמם לי למוות.
המורה בטוחה שאני כותבת ב"וורד" את כל מה שהיא אומרת.
אני מקשיבה אבל. מה שהיא תשאל אני אדע לענות לה.
Littel Mis Israely שלכם הולכת לנמנם.
כי המורה שלחה את הכיתה להפסקה של עשר דקות [הלכה לצלם דפים].
לילה טוב יקיריי,
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Littel Mis Israely