אני מעריכה שלכל האנשים שהכרתי אז, בימים ההם כבר אין את הכתובת של הבלוג.
לכל מקרה העברתי את המספר, ממחר בערב אני מתחילה דף חדש, עם בלוג חדש (בערך), ועם סדר יום חדש.
כבר הרבה זמן שאני משוטטת כאן בישרא, היו לי לא מעט בלוגים. היה אחד פרטי, היה אחד פומבי, אחד מקצועי, מה לא.
אבל כל פעם משהו משתבש. המטרה שלי היא לשפוך את הלב, ולדעת שמי שקורא את מה שאני כותבת לא מכיר אותי, ככה אני ארגיש הכי משוחררת, סוף סוף, פאקינג לדבר על הכל.
ולא אכפת לי מה הקוראים יחשבו, אני מכבדת אתכם, אבל נמאס לי להיות צבועה, נמאס להיות כל יום תחת מסכות בלתי פוסקות.
רוצה להיות אני, לעשות מה שאני אוהבת ומה שאני רוצה, שהזמן ייעצר, שכל העולם יהיה תחת חסותי, שאוכל להחליט מה יהיה, מה יקרה, מי יחשוב מה ומי יאהב מה.
גאד, איזו עבודה קשה זה להיות אלוהים.
אז כן, אחרי שנה שלמה של ניתוק מכאן, החלטתי לחזור. הפעם, בשונה מהפעמים הקודמות, זה הולך להיות בעילום שם לגמרי.
אף אחד ממכרי לא הולך לקבל את הכתובת של הבלוג. ושלא תטעו, לא חסרים לי חברים. ואני דווקא מבין האנשים האלה שיודעים להבדיל בין טוב לרע, בין טהור לטמא ובין בן-אדם רגיש וחם לאחד שהוא סתם מנייאק. מכירים את המשפט זה לא אתה זה אני? ווואו, כמה שהוא נכון.
כולם בסדר, רק אני לא.
אני תמיד הולכת בדרך שלי, תמיד עומדת על שלי, לא מעניין אותי מה כולם חושבים או אומרים. אני תמיד נוהגת לפי הערכים שלי והמוסר שלי שעליו גדלתי. ויש אנשים שאומרים שזה מוציא אותי ארגסיבית בצורה מסויימת, ויש אנשים שמגדירים אותי כסימן שאלה גדול.
חבל שאנשים לא יודעים להבדיל בין אמת לשקר.
זאת הבעיה של אנשים, או כמו שאומר האוס,
Everybody Lies
חוץ ממני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
