בלי מילים מיותרות. אני שמחה להציג את הסיפור.

אשמח לתגובות וביקורות

הוא פקח את עיניו במהירות.
האור החזק גרם לו לעוות את פניו ולסגור את עיניו במהרה.
הוא שפשף את עיניו וניסה לפקוח אותן שנית, אחרי כמה דקות שהוא התרגל לעובדה שקם הוא הבין שהוא לא נמצא בחדר שלו.
הוא הסתכלל סביב שוב ושוב מנסה לקלוט האם המקום הזה מוכר לו אך ללא הצלחה.
אחרי מספר דקות של תהייה הוא הבחין בנערה צעירה, שערה ארוך ובלונדיני, עיניה בצבע חום\ירוק זוהר וחיוכה הפקיר את שיניה הלבנות והישרות.
" איפה אני? " הוא שאל בבלבול מוחלט את הנערה מגרד בשערו.
" תקרא לזה גן עדן.. תקרא לזה גיהנום.. השם של המקום הוא המרכז המשקם לבעיות נפשיות." היא אמרה בקול קופצני וחייכה.
מה לעזעזאל אני עושה פה?! ביל שאל את עצמו בבהלה, החל לגעת בחולצתו ושם לב שהוא לובש מדים של בי"ח, הוא פשוט לא הבין מה הוא עושה פה.
הוא החל לחפש יציאה אך הדלת הייתה סגורה, הוא רץ אל החלון והסתנוור מהשמש הלבנה והבהירה שפגעה בפניו, מבחוץ הוא ראה רק דשא, המון דשא.
עם פרחים אדומים וצהובים ורחוק באופק הוא ראה ים.
" אנחנו באי? " הוא שאל את אותה הנערה.
" אני לא יודעת, לא הייתי מחוץ לבניין מאז שהגעתי לפה." היא ענתה לו ושיחקה בפרח שקטפה.
" ואיך הגעת לפה? "
" אני לא יודעת, התעוררתי בדיוק כמוך בבהלה רק שלהבדיל מעכשיו הייתי פה לבד. הייתי כל כך מבוהלת שהתחלתי לצרוח ולשבור דברים. עד שבסופו של דבר הוציאו את כל הדברים השבירים.|" היא ענתה לו בחיוך נבוך.
" את לא צריכה להרגיש נבוכה, סביר להניח שגם אני הייתי עושה בדיוק כמוך.. " הוא אמר לה בצחקוק קל.
היא לא אמרה כלום, רק חייכה.
חיוכה היה כ"כ חמוד שהוא שבה את ליבו של ביל, הוא חייך גם כן וללא סיבה. הוא שכח מכל מה שקורה סביבו. הוא שכח שהוא נמצא במקום שהוא לא מכיר, הוא לא זוכר מה קרה לו אתמול בלילה ומה לעזעזאל הוא עושה במרכז שיקום לחולי נפש. הוא פשוט הסתכל בנערה היפייפיה הזו ולא הוציא מילה.

אהבתם?

אשמח לתגובות והמלצות!

בבקשה תשתפו את הבלוג חשוב לנו מאוד שכמה שיותר אנשים יהנו ממנו (:

המשך חופש נעים ושבוע טוב, נסטיה