מהפרק הקודם:
הילד הכי יפה בשכונה.. משחק כדורגל עם אחיו הגדול..
פתאום הכדור "עף" במהירות ובחוזקה לעברינו דחפתי את רועי לצד והכדור פגע בראשי בחוזקה עפתי על הספסל שהיה מאחורי וקיבלתי מכה חזקה נוספת בראשי וגם בגבי..
רועי התחיל לבכות.
פרק 2 - מה כוחה של האהבה?
התפללתי שזה היה חלום לקום בבוקר ולראות את המיטה ואת החדר שלי.. אבל הפעם זה לא היה חלום!
לא חלמתי הייתי שם ראיתי אותו הוא הסתכל עלי וחייך "ידעתי שתגיעי אלי מהר.. לא ידעתי עד כמה! "
פחדתי.. לא האמנתי שהוא עומד לידי הרי הוא מת בתאונת דרכים! אני ראיתי את זה הייתי שם הוא מת! אני בטוחה..רגע עם אני רואה אותו ושומעת אותו אז גם אני מתה?
מנקודת המבט של דניאל:
חשבתי במהירות,לגשת אליה ואל אחיה או לצחוק עליה החלטתי לרוץ אליה אבל יריב עצר אותי ושאל " עם אתה גבר אל תיגש " עניתי " אני חייב היא עוד תמות בגללנו ולא בא לי על זה! " "טוב.." הוא ענה בלחש..
רצתי אליה,היא שכבה שם חסרת עונים עם ענייה עצומות פנייה כשל מלאך שלווים. לפתע ראיתי את אמא שלי מביטה עלי היא הסתכלה עלי וכאילו נכנסה לתוך הגוף של ניצן ואז הרגשתי שאני צריך להציל אותה לא משנה מה יקרה.
הגעתי אליה התקשרתי לאמבולנס והוא הגיע אחרי 10 דקות שנמשכו כנצח.הצוות הרפואי העלה אותה על האלונקה ואני ואח שלה עלינו על האמבולנס נסענו עם ניצן לשם.דאגתי לה.זה אף פעם לא קרה לי עם כל חברה שהייתה לי.והיו לי מלא.אף פעם לא דאגתי לאף אחת. אבל היא מיוחדת.
-עברה שעה- -עברו שעתיים-
ואז הרופא יוצא ומתקדם לעברנו. "אתם המשפחה שלה?"שאל הרופא. "כן הוא אח שלה" אמרתי לו והצבעתי על אחיה שאפילו לא ידעתי איך קוראים לו.
"אתה יכול למסור לנו מה מצבה?" , "כן.. באורך פלא היא נצלה אין פגיעה אחת אני לא מבין איך אבל......." הוא המשיך לדבר התיישבתי על הכסא הקרוב ועצמתי את עניי הרופא לא שם לב.. וטוב שכך.
ההורים שלה הגיעו ואני התעוררתי.
ההורים שלה מסרו לי שהיא התעוררה ושאלו עם אני רוצה להיכנס אליה. "כן אני אשמח" עניתי בנימוס.
פקחתי את עיניי עייפה קצת אבל מרגישה טוב וראיתי את דניאל חשבתי שאני הוזה או משהו אבל אז הוא חייך את החיוך המתוק הזה שלו ואמר "היי ניצן מצטער על הכדור.. בי!"
"מה ביי? חכה.. טוב אני סולחת לא קרה כלום הרי.."
הוא נהיה נבוך... "מתי את משתחררת?" שאל
"אמ..כנראה ביום שני."
"אה.." השיחה לא זרמה כל כך.
פשוט העדפתי לשתוק. "ביי וסליחה " הוא אמר עם חיוך מתנצל.
"ביי" חייכתי עם חיוך רגיל.
כעבור שבוע:
הכול חזר לקדמותו.חזרתי לבית הספר פגשתי את כרמלה והחברה..
"איפה היית?" שאלה כרמלה.. "מה לא סיפרו לכם?"
"לא.."ענתה כרמלה
"אה הייתי בבית חולים.."אמרתי כאילו זה כלום.
"מה?!??!?!?"אמרה כרמלה בפליאה "למה?!?!?"שאלה שוב
"פגע בי כדור..בראש ונפגעתי בגב ובלה בלה בלה.."מה? רגע איך?"
דניאל ויריב שיחקו בכדורגל והכדור פגע בי.." טוב בואי לכיתה.." אמרתי והלכתי לכיתה.
שמתי את התיק על הכיסא והתיישבתי על השולחן.אחרי כמה דקות נכנסת כרמלה עם פה פעור ונעמד ליד הדלת עם פנים עליי "אוקי תסבירי!" צעקה עלי מפתח הדלת.ממש כאשר כרמלה סיימה את משפטה נכנס דניאל לכיתה.התקרב לעבר מקומו ולפתע נעצר ליידי ושאל "ניצן בא לך לצאת לסרט מתישהו?" "סבבה מתי?" אמרתי "מחר..אני יאסוף אותך בשמונה."אמר "סבבה "אמרתי וחייכתי חיוך , קמתי מהשולחן ומשכתי את כרמלה החוצה.
התחלתי לצחוק כשהיינו בחוץ. "הסתדרת טוב הא?" שאלה כרמלה "כנראה" אמרתי וצחקתי דברנו על מה שעבר אחת על השנייה עד שקטע אותנו הצלצול.
נגמר בית ספר וקבעתי להיפגש עם כרמלה בארבע כדי לקנות בגדים למחר.
כשהגעתי הביתה התיישבתי לאכול עם הורי."מתוקה אני ואבא חשבנו לרשום אותך לפנימייה מוזיקלית ששם תוכלי להגשים את חלומך ו.." קטעתי אותה "חלומכם" תיקנתי "אני לא רוצה להיות זמרת או נגנית אני רוצה להיות.." אך הפלאפון שלי צלצל על הצג היה כתוב "כרמלה מחייגת אלייך"
"הלו" עניתי "נו את מוכנה??" היא שאלה "כן אני מייד באה" אמרתי וניתקתי את השיחה.
"אימא אפשר כסף?"כן כחי מהכספת" היא ענתה. עליתי לחדר הורי ופתחתי את הכספת לקחתי 300 ₪
ויצאתי.
"נו כמה זמן??????.."שאלה כרמלה בעצבים. "כמה שצריך" עניתי.
"אוקי...יאללה את באה?" שאלה. "כן" עניתי עם חיוך גדול.
קניתי שמלה כחולה קצרה אבל לא קצרה מדי!
קניתי איפור עגילים ונעליים שיתאימו לשמלה.
הגעתי לביתי ונפרדתי מכרמלה.
עליתי לחדרי החלפתי בגדים וצחצחתי שיניים.הלכתי לישון בהתרגשות למחר.
בקרוב פרק חדש (=
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ים ונועם